Go to your local store and buy several items of the same product – say a package of three golf balls. Though the golf balls appear identical, closer examination will reveal ever so slight differences. One ball maybe fractionally larger; another ever so slightly less spherical; perhaps the third is ever so slightly lighter. The generality that extends from this is that any two seemingly identical products will have nevertheless slight variations in their properties.

Now buy a packet of three electrons (or their antimatter equivalent, the positron). Each electron, or positron, will be identical in size, mass and electric charge to as many decimal places as you care to measure. All electrons (and positrons) are 100% absolutely identical clones.

Take one electron and one positron and bring them together. They annihilate releasing a fixed amount of energy. Take another electron and another positron and repeat the scenario. The pair will annihilate releasing an identical amount of energy in the process. The amount of energy released in each electron-positron annihilation case is the same, to as many decimal places as you can measure. That’s quite unlike taking a match from a box of matches, striking same and releasing its stored chemical energy as heat energy. Another match from the same box wouldn’t release, to as many decimal places as you care to measure, the absolutely identical amount of heat energy.

How come identical golf balls aren’t but identical electrons (or positrons) are?

Electrons (or positrons), having mass, can be created from energy (just like mass can be converted to energy as in the case of the electron-positron annihilation process). You (human intelligence) can’t create identical golf balls, but a seemingly non-intelligent natural process (Mother Nature by any other name) can create or produce copies of a fundamental particle, like an electron (or positron), that are clones of one another down to the nittiest-grittiest detail.

Even with quantum mechanics in force, you’d think energy could create or be converted into an electron with twice the standard electron mass or twice the electric charge, or thrice even. But no. You see one electron you’ve seen them all – every electron that is, was or will be, anywhere, everywhere, anytime, every time in our Universe. Electrons, like Black Holes, have no hair. That means they have no individual personality. In fact Black Holes can be said to have some fuzz because they can and do differ in terms of size, mass and electric charge. Electrons have the exact same size, mass and electric charge, so absolutely no hair! Relative to Black Holes, electrons (and positrons) are absolutely bald!

Invoking all things quantum is still a bit of a cop-out in that while quantum means things are this or that, one unit or two, one energy level or two energy levels, there’s no explanation as to why it’s only one or two, not one & a half. It just is, but why remains a mystery.

Why are all electrons (and positrons) identical?

1) Of course THE cop-out answer is that that’s just the way God wanted it and no correspondence will be entered into regarding the matter.

Unfortunately, there is no real evidence for the existence of any deity past and/or present that stands up to any detailed scrutiny.

2) One could resort to an explanation via string theory merged with quantum physics. String theory just replaces elementary particles as little billiard balls for elementary little bits of string (albeit not string as we know it). Now maybe, as in all things quantum, these strings can be one unit in length, or two units, or three units, or four units, etc. Any positive whole number multiple of one string length is okay. Now say that a two length unit of string is an electron. A two unit length of anti-string is therefore a positron.

Or, one can suggest that strings vibrate and can only vibrate at specific frequencies as any musician playing a stringed instrument knows. So, a string vibrating at one allowed frequency is an electron; if it vibrates at another allowable frequency maybe that’s a proton or a neutron. Again, a vibrating anti-matter string would produce manifestations of the antimatter particles, a positron being dependent upon one of the allowable vibrating frequencies.

Of the two possibilities, it’s the vibration rate theory that’s preferred. All strings are of the same fundamental length – their rate of vibration can differ, but at precise intervals. What causes strings to vibrate at the rate they do, and how they can change rates of vibration (morph from one kind of particle into others) are questions better left for another time.

Unfortunately, string theory has no credibility in terms of any actual experimental evidence, and, to add insult to injury, it requires the postulation of ten to eleven dimensions in order to fit the pieces together. If string theory gets some experimental runs on the board then, and only then, will it be time to take strings seriously.

3) Well, one other possible explanation is that all electrons are absolutely identical because there is only one electron in actual existence. If you see the same object twice, thrice of a zillion times over, then it’s the same object and the fact that it is consistently identical is not a great mystery. But how can the Universe contain only one electron? That seems to be the least obvious statement anyone could ever make – the statement of a total wacko.

Well, one explanation goes something like this. Our one electron has zipped back and forth between the Alpha and Omega points again, and again, and again. Now multiply ‘again’ by zillions upon zillions upon zillions of times. When you take a cross section at any ‘now’ point in time between the Alpha and the Omega, there will be zillions upon zillions upon zillions of electrons visible ‘now’. Simple, isn’t it?

Unfortunately, while there is no violation of physical laws at the micro level in travelling through time (apart from going forward at a rate of one second per second which we do whether we like it or not), no exact causality mechanism has been proposed to explain how and why an elementary particle shifts gear into time reverse (or forward again).

Back to the original question, why are all electrons identical? Or not, as the case may be.

4) Perhaps in other parallel universes, ones that have different physics, all electrons (if they have electrons at all) might not be identical. That possibility is akin to asking about numbers of angels dancing on pinheads. There’s just no way of ever knowing since parallel universes are beyond the reach of science as we know it.

But say each member of the particle zoo weren’t identical to every other member in kind. Say electrons came in a thousand variations of mass and electric charge; ditto the other elementary particles. You’d have a particle jungle. If that were the case, presumably it would prove to be very difficult to create identical atoms of the elements and identical molecular compounds and ultimately it would prove difficult to build up the structure of our Universe as we know it, including us. An analogy might be that it’s far easier to assemble a ten piece jigsaw puzzle and one with a billion pieces. Our particle zoo seems to be a Goldilocks zoo – not too many particles and variations thereof; not to few either (I mean a universe composed of just identical electrons is equally as bad for life as we know it). Of course if that – the Goldilocks particle zoo – weren’t so, we wouldn’t be here to ponder the issue.

Moving on up the chain, assuming all members of the particle zoo are identical then atoms of any particular element must be identical – if you’ve seen one gold atom, you’ve seen them all (though owning them all is quite a different matter). If elements come in different isotopes, then all the specific isotope atoms of that element are identical.

Further moving on up the chain, if identical atoms combine with other different identical atoms, then presumably the resulting molecules will be identical. While that’s true, it’s only true up to a point, because eventually you can get molecules that while seemingly identical, have handedness. That is, your hands, while identical, aren’t identical because one has a left-handed orientation; the other has a right-handed orientation. That’s the point things start to fall apart or break down.

That apart, macro objects, like golf balls, are composed of millions of atoms and/or molecules. If a golf ball has one more, or one less molecule than another, well the two aren’t identical.

5) Introducing the maths connection: Here, there and everywhere, on a flat surface, the shortest distance between two points is a straight line; triangles have a sum total 180 degrees; 2 + 2 = 4. In each case, it is so to as many decimal places as you care to calculate. Every 7 is identical to every other 7 – no more and no less. That’s true whether or not one is dealing with base ten, or in binary (base two).

So what’s the connection? All computer generated simulations, in whatever context, for whatever purpose, are ultimately software programs, which in turn are just mathematical constructions. All you see are ultimately expressions of maths, of binary bits, of 0’s and 1’s, something on or off. So if you simulate some object using binary software programming, and you create another object using the exact same binary software coding, then those two virtual objects are identical. Now, call what you have simulated, ‘electrons’. So if all electrons are identical, maybe it’s because they are mathematical constructions – the end products of computer software/programming.

In simulations, virtual objects can interact with other virtual objects (more mathematical wizardry). Change happens. Well, that’s what we observe in our reality too. The question is, is our reality really real reality, or simulated reality? Are our electrons identical because each is the product of an identical piece of binary software programming? That may not ultimately be the answer, but it’s an answer. Electrons are the same since they are all constructed from the same mathematical whole cloth of binary bits – of 0’s and 1’s.

Discussion: One may argue that there are indeed differences between electrons (and positrons), we just haven’t measured to enough decimal places yet. While that might be true, I personally wouldn’t want to bet on it.

Conclusion: I started out with the question of why all electrons are identical. The answer is, I don’t know and neither, I suspect does anyone else. However, the foundation of physics (itself the foundation for the other sciences) is grounded in maths, and maths, as noted above, has no problem with the concept. All identical equations yield identical results; the ‘equals’ sign itself demands identicalness. Perhaps maths has more fundamental ‘reality’ than anyone has given it credit for. That’s certainly the case if we should happen to be inhabiting a software generated, simulated Universe

Postscript: The concept of identicalness can bring us into some weird scientific and philosophical territory. Two people examining the same object will not agree to the Nth degree that the object under consideration is the exact same object, an identical object, when compared from each person’s perspective. Perception is ultimately a function of brain chemistry and no two people have the exact same brain chemistry due to various factors like genetics, age, physiology, disease, fatigue, and/or intakes of various solid, liquid and gaseous elements and compounds that directly affect brain chemistry. The differences may be really tiny and nitpicky but nevertheless present. To take another case, if three court stenographers all record and transcribe a days worth of testimony, no doubt there will be (ever so) slight differences in the final three versions.

Even the same person experiencing the same object or event a second, third, etc. time – say watching a film again or listening to a CD track again, won’t have identical experiences, again due to the internal brain chemistry being slightly different on each occasion. That’s apart from the fact that external influences like temperature, humidity, pressure, and general wear and tear (entropy) all affect that object or event and the environment between that object/event and the person experiencing the object/event. Those external factors also change from moment to moment.

People though tend to agree (brain chemistry not withstanding) on what an independent umpire says about an object or event – the independent umpire being an instrument or measuring device. Instruments are of course also subject to external influences, but aren’t affected by brain chemistry – they have no brains!

Measurements tend to be numerical, and numbers are pretty straight forward. However, all measurements are subject to some uncertainty or error margins, especially analogue devices like a ruler – is it 1.510 cm or 1.511 cm or 1.509 cm? Or a thermometer – is it reading 31.37 degrees or 31.38 degrees or 31.36 degrees? Or take a standard watch or clock – is it 12:00:00 or 12:00:01 or 11:59:59?

Digital instruments however have readouts that have a finite number of places in which to display the result, so they don’t tend to give you a plus or minus uncertainty error bar. A digital instrument will readout that the length IS 1.510 cm; the temperature IS 31.37 degrees; the time IS 12:00:00, and everyone looking at the readout will agree.

In the case of an electron, the independent umpire gives the same numerical results for each electron it measures. Of course there are still error bars, but with each further decimal place reached, identicalness holds and the error bars get less and less.

מערכות מידע וטכנולוגיות הפכו למרכיב חיוני של עסקים וארגונים מצליחים.

מערכת מידע פירושה קבוצה מקושרת של משאבי מידע תחת אותה בקרת ניהול ישירה החולקת פונקציונליות משותפת. מערכת בדרך כלל כוללת חומרה, תוכנה, מידע, נתונים, יישומים, תקשורת ואנשים, בעוד שמערכת מידע היא סידור של אנשים, נתונים, תהליכים, הצגת נתונים וטכנולוגיית מידע התומכת בצרכים היומיומיים שלנו. זהו למעשה מדיום מיושם טכנולוגית להקלטה, אחסון והפצה של ביטויים לשוניים, כמו גם להסקת מסקנות מביטויים כאלה. טכנולוגיית המחשוב משמשת להטמעת מערכות מידע.

סוגי מערכת מידע

ניתן לחלק את מערכת המידע לשתי צורות בסיסיות

1. תמיכה בתפעול

מערכות

זה עוד יותר מחולק ל

הבאים

o מערכת עיבוד עסקאות (TPS)

o מערכת שיתוף פעולה ארגונית

o מערכת בקרת תהליכים

2. תמיכה בהנהלה

מערכת

זה מחולק עוד יותר לחלק הבא

o מערכת מידע ניהולית (MIS)

o מערכת תומכת החלטות (DSS)

o מערכת תמיכה במנהלים (ESS)

כלים לפיתוח מערכת מידע

השלבים הכרוכים בפיתוח מערכת מידע הם:

ניתוח, בדיקת היתכנות, עיצוב מערכת, בדיקות, יישום, תיעוד.

מגמות במערכת המידע:

מקובל בדרך כלל שמידע הוא מצרך חיוני לפעילות מוצלחת של ארגונים של ימינו. כיום ארגונים עסקיים מודרניים משתמשים במערכות מידע ממוחשבות על מנת לקבל מידע רצוי. עם זאת, ככל שהטכנולוגיה מתקדמת במהירות, השאלה העיקרית היא כיצד יכול ארגון להשתמש ביעילות במערכת מידע כזו שלעתים הניהול שלה יכול להיות בלתי צפוי על מנת לסייע ביעילות לכל מבנה הארגון להשתפר ולהפיק ממנו את המרב.

זה נראה די ברור שמערכות מידע מילאו תפקיד מקשר חשוב עוד לפני הופעת האינטרנט. כך, למשל, האפשרויות שמציעות מערכות מידע השפיעו מאוד על האופן שבו הצליחו מנהלים להפעיל שליטה ולכן היוו גורם חשוב בארגון הארגונים בקנה מידה גדול והרחבתם הגיאוגרפית. הדבר נכון גם לגבי ממשלות והמנגנון הסטטיסטי שלהן. השילוב האחרון של רשתות מחשבים וחילופי נתונים אלקטרוניים הקלה על יצירת מאגרי מידע ומדיניות משותפים בין ממשלות, והאיצה את ההתפתחויות שהחלו קודם לכן. זה גם יצר אפשרויות חדשות לעסקים, למשל מתן אפשרות לחברות לפתח פרקטיקות ארגוניות חדשות (למשל בדיוק בזמן).

עם זאת, תפקידן של מערכות המידע בארגון עובר לתמוך בתהליכים עסקיים ולא בפונקציות בודדות. הפוקוס הוא כלפי חוץ ללקוחות, ולא פנימה לנהלים. עסקים משתנים יותר ויותר מהר.

זה מציב אתגר למערכות המידע הקיימות, שלעתים קרובות בנויות בצורה לא הולמת כדי לענות על צרכים אלה. זה גם מציב אתגר לאנשים שמתכננים, עובדים ומשתמשים במערכות אלו, מכיוון שהם עשויים להחזיק בהנחות מיושנות.

על מנת להבטיח את השירותים הניתנים על ידי מערכות המידע בכל עת שיידרשו וכישלונם לא יגרום לאסון קטסטרופלי, אמינותם ויעילותם הופכות חשובות ביותר. תארו לעצמכם מה יקרה כאשר מערכת בנקאית תתקלקל עקב תקלות קריטיות במערכת או כאשר מערכת מידע רפואית מספקת עצות שגויות למטופלים.

זה אפילו לא מוגזם שהחיים שלנו כבר תחת שליטה של ​​מערכות מחשוב אבל האמינות והיעילות שלהן הפכו חשובות ביותר

יישומים של מערכת מידע:

יש מגוון רחב של יישומים של מערכות מידע המיושמות בעולם של היום. למנות כמה כגון

1. ניתוח מכירות, ביצועי ייצור ומגמת עלויות

מערכת דיווח

2. תמחור מוצרים, חיזוי רווחיות וסיכון

מערכת ניתוח

3. מערכת מכירות ועיבוד מלאי וחשבונאות

4. מערכות מידע גיאוגרפיות

5. מערכות מידע בתחום הבריאות

6. מערכת מידע בנקאי

7. מערכת זיקוק נפט

8. מערכת ייצור חשמל

9. מערכת ייצור פלדה

על פי סקר של Golf.com, יותר מ-70% משחקני הגולף אומרים שהנתח הוא הבעיה מספר אחת שלהם. ומומחי גולף רבים מעריכים שעד 85% מהשחקנים פורסים או מחברים את הכדור. מיותר לציין שיש תשומת לב רבה לריפוי נתח הגולף הנורא. כמעט כל יצרני ציוד הגולף טוענים שהם גורמים לכדור לעוף ישר יותר.

שחקני גולף מוציאים הון תועפות על שיעורים, תקליטורי DVD, מאמני סווינג, כדורים מתקנים עצמיים ונהגים נגד פרוסות רק כדי לראות אפילו את השיפור הקטן ביותר בנתח שלהם.

אפילו כשמדריכי גולף אומרים “רפא את הפרוסה שלך ב-3 שלבים פשוטים”, ההוראות בפועל מסובכות הרבה יותר: “התנופה שלך היא מבפנים החוצה, או מבחוץ פנימה; אתה מסובב את פרק כף היד שלך; הידיים שלך נוקשות מדי (או רופף); העמדה שלך, האחיזה, התנופה לאחור, התנופה למטה, או משהו לא בסדר, לא בסדר, לא בסדר.” כאשר אתה סופר את כל ה”מצביעים”, מדריכי גולף מציינים למעלה מ-25 גורמים שונים שגורמים לך לחתוך.

מומחים אלה מתעלמים מהסיבה הבסיסית שכל אחת מהשגיאות הללו גורמת לנתיב טיסה מעוקל. כלומר: אם משטח המועדון שלך פוגע בכדור בזווית הלא נכונה, זה יוצר חיכוך בין משטח המועדון לכדור וכתוצאה מכך סיבוב צד. הצדדין הזה הוא הסיבה שאתה פורס.

אז, התרופה האולטימטיבית היא די פשוטה. הפחיתו את החיכוך על פני המועדון ותקטינו את הנתח שלכם. אבל האם כל חומר חלקלק ישן יעבוד?

בתור מהמר גולף בהימור גבוה לשעבר, אני לא מאמין שיותר שחקנים לא יודעים מה מקצועני גולף ותיקים ומהמרים עם הימור גבוה ידעו לנצח. נגב ג’לי נפט או שפתון על פני המועדון שלך ותפגע בכדור ארוך וישר יותר בכל פעם. כולם במשחק קוראים לזה “לשמן” את המועדון שלהם (אפילו לי טרווינו הזכיר זאת בתוכנית החדשה של דיוויד פהרטי). אבל השימוש ב”גריז” מסורתי על פני המועדון שלך הוא כאב בישבן.

“גריז” צריך להיות מיושם לפני כל זריקה ועושה בלגן בכיסויי הראש והמגבות שלך, והכי גרוע, מקבל את האחיזה והידיים שלך.

למרבה המזל, יש חלופות חדשות ל”גריז” שאין להן את הבעיות הללו. עם הופעת הננו-טכנולוגיות, ציפויים ננו-פולימריים יכולים להפחית ספין צד טוב יותר מכל “גריז” מסורתי המשמש בגולף, אך מבלי להיות שומני. Power Straight®, הציפוי המקורי של מועדון הגולף נגד פרוסות ©, הוא ננופולימר מוגן בפטנט שעוצב מדעית לעשות בדיוק את זה.

בעוד ש-Power Straight® אינו ניתן לזיהוי לחלוטין לעין ולמגע, כל יישום נמשך סיבוב שלם ומפחית פרוסה או חיבור ל-72%. זה בהחלט עובד בכל פעם. בניגוד ל”גריז” המסורתיות של גולף, זה יישאר הסוד שלך מכיוון שאתה לא צריך למרוח אותו לפני כל זריקה.

אני לא תומך בשימוש ב-Power Straight® למשחקי טורנירים (אבל אני לא כאן כדי לשלוט על חוקי הגולף).

עם זאת, על פי מספר רב של מחקרים עצמאיים, מעט שחקני גולף פנאי יודעים אפילו, שלא לדבר על משחקים לפי, את חוקי ה-USGA המחמירים. בכנות, אני לא מאמין שהם צריכים. זה שווה ערך לציפייה שמשחק כדורגל עם דגל יעבור לפי חוקי ה-NFL או משחק של כדורסל איסוף באמצעות חוקי ה-NBA. זה שטויות ולגמרי לא הגיוני. בחורים יוצאים ברביעייה וממציאים חוקים משלהם הרבה פעמים. לעזאזל, אפילו נתתי לבחור נסיעה ובעיטה בקופסת הטי בעבר. הכללים היחידים שצריכים באמת להיות חשובים הם הנעת כדור (במשחק), הפלת כדור (שנפגע מחוץ לתחום או אבד), או עיפרון בניקוד שגוי.

שחקן הגולף הממוצע נמצא במסלול כדי ליהנות. זהו ספורט פנאי שהם משתמשים בהם להרפיה, פעילות גופנית, תחרות ידידותית, או סתם כתירוץ לצאת מהבית. עבור אותם שחקנים, השימוש בציפוי נגד פרוסות של Power Straight פירושו את ההבדל בין יום של תסכול בחיפוש אחר הכדור שלך או יום בילוי נעים. עבור שאר השחקנים במסלול, זה אומר משחק מהיר יותר כי הם לא מחכים לך בזמן שאתה ביער.

ורק כדי להיות ברור, אני לא תומך שתפסיק לעבוד על כישורי הגולף שלך. גם כאשר אתה משתמש ב-Power Straight®, צורה נכונה תעזור לשפר את הנתח שלך אפילו יותר.

דעתי האישית היא ששחקנים מתחילים ובעלי מוגבלות גבוהה צריכים להתרכז יותר במשחק הקצר שלהם ולא בדרייב שלהם. בטווח הנסיעה, לעתים קרובות מדי אתה רואה מתחילים מתאמנים רק עם הנהג שלהם, כשהם צריכים להכות הרבה יותר טריזים, עובדים על זריקת אגרוף עקבית (שיכולה להוציא אותך מרוב הצרות), ומבלים את רוב זמן האימון שלהם. על משטח הפוטינג. שיפור המשחק הקצר שלך הוא המקום שבו אתה הולך לראות את השיפור הרב ביותר בציון שלך.

לאחר שתשלוט במשחק הקצר שלך, תוכל לעבוד על כל המורכבויות של הנסיעה המושלמת. עד אז, פשוט צא החוצה ורסק את הכדור ותן ל-Power Straight® לעזור לך להשיג דיוק רב יותר ולפגוע בהרבה יותר פיירות. השקיעו את זמנכם במחשבה על הזריקה הבאה שלכם במקום בחיפוש אחר הכדור שלכם.

ישנם מספר גורמים שיש לקחת בחשבון כאשר מנסים להבין את המצב האנושי בעולם של היום. אלה כוללים התקדמות בטכנולוגיה והשפעת האנושות על הסביבה. ישנם גורמים נוספים שיש לקחת בחשבון, אולם מאמר זה יתמקד בשני הגורמים הללו.

התקדמות בטכנולוגיה

הטכנולוגיה המתקדמת משנה את מצב האדם. זה לא רק התקדמות הטכנולוגיה אלא הקצב שבו היא משתנה. לאורך כל ההיסטוריה האנושית התקדמות המדע והטכנולוגיה שינתה את האופן שבו אנו חיים. היום הקצב שבו הוא משנה הוא מדהים. קחו בחשבון את הופעת המחשב והאינטרנט. טכנולוגיות אלו שינו את האופן שבו אנו עושים עסקים ומתקשרים זה עם זה. נראה שלכולם יש טלפון חכם בימינו. המכשירים הללו הם טלפונים ארוזים עם מוצרי אלקטרוניקה שמה שייחשב למחשב-על כשהאדם דרכה לראשונה על הירח ושיגר את מעבורת החלל הראשונה. טלפונים אלה מצוידים במצלמות ברזולוציה גבוהה ויכולים להקליט בקלות כל אירוע ולהפיץ אותו בכל רחבי האינטרנט באמצעות פלטפורמות מדיה חברתית רבות, ממש במהירות האור. כל האירועים האנושיים מכוסים כעת על ידי פוטנציאל של 3.5 מיליארד טלפונים חכמים נכון לשנת 2020 ומספרם גדל מדי יום.

ההתקדמות הזו בטכנולוגיית המחשב פירושה גם שיש מצלמות הממוקמות בכל מקום שמנטרות את כל התנועה שלנו. סרטונים אלו מוקלטים ומאוחסנים במאות אלפי שרתי אינטרנט ברחבי העולם.

מעקב וידאו במקום העבודה נמצא בכל מקום והפך למקובל כנורמה על ידי רוב העובדים. אתה יכול להגיד אח גדול. האם למעסיקים יש זכות לפקח על עובדיהם באמצעות מצלמות וידאו? לרוע המזל השימוש במצלמות וידאו במקום העבודה נפוץ למדי במקומות כמו קנדה.

ההשפעה של האנושות על הסביבה

נראה שבכל פעם שאתה צופה בחדשות מדברים על איך האנושות משפיעה על האקלים בצורה שלילית. תמיד מדברים על שינויי האקלים וכיצד ההתחממות הכללית הקשורה לכדור הארץ תגדיל את מספר אירועי מזג האוויר הקיצוניים. המשמעות היא עוד הוריקנים, הצפות ושריפות פרא שיצאו משליטה לחלוטין. רק תשאלו את האנשים שחיים במערב קנדה, קליפורניה ודרום מזרח אסיה.

כמובן שהשפעת האנושות על הסביבה אינה מוגבלת רק לאדמה. ניתן לראות את ההשפעות על הסביבה בנהרות, אגמים ואוקיינוסים. גופי המים הללו נחנקים בפלסטיק ובכימיקלים רעילים שונים.

מקור אחד ציין כי בשנת 2015 מושלכים שמונה מיליון טונות של פסולת פלסטיק לאוקיינוסים מדי שנה וההשפעה הכוללת של זה תביא לעלייה של פי עשרה בכמות פסולת הפלסטיק עד 2020.

זה משפיע לא רק על היצורים חסרי האונים שחיים בסביבות אלה, אלא גם על האנשים החיים בסביבה.

כל טוב

UNDERSTANDING YOUR MIND

If there’s anything that should be 100% comprehensible to you in exquisite detail it’s the workings of your mind. I mean you and only you inhabit it 24/7/52. It’s a lifelong relationship, one-on-one; at the very least till death us do part. But if you understand even the workings of just your own mind, put yourself down for a Nobel Prize, you’ve earned it.

While different people have slightly different brain chemistries and neural network connections thus explaining different personalities, interests, worldviews and abilities, etc. you have just one normal brain chemistry (unless you deliberately alter it) and one neural network connection to come to terms with. So, we’ll (actually will have to) concentrate on the one, since you’re a typical representation of the generic whole.

You do a lot of mental stuff each day. From the moment you wake up your conscious mind goes into hyper-drive (your subconscious was still churning away while you were sleeping). Those daily mental gyrations tend to be interrelated but involve things like decisions and planning, from the chessboard to the dinner table; memory and recall; sensory processing (taste, smell, sight, sound, touch); and learning, even if it’s the evening news, the local gossip across the fence, or what’s on sale this week at the supermarket.

I need to state from the outset that the mind does have a very limited ability to deal with more than just a couple of things at one time. In fact it’s best to deal with issues arising in a linear fashion. You cannot concentrate on driving while at the same time concentrating on a cell-phone conversation as aptly demonstrated on the “MythBusters” TV show. I’m sure you can identify with trying to juggle three, four, five or more things at once, all demanding your full attention with things just sort of going to hell in a hand-basket, sometimes with serious or potentially serious consequences.

YOUR SUBCONSCIOUS MIND

Have you ever had a complex thought leap suddenly, almost or even unbidden, into your conscious (the self-aware or self-conscious) mind? Why? Was it your conscious mind that brought it to the fore, or your subconscious (otherwise more technically known as the unconscious) mind? Chances are, it was your subconscious (unconscious) mind. It’s been shown that your subconscious mind makes up your mind for you split seconds before you’re consciously aware of it. It’s almost as if it was predetermined.

Your subconscious mind bubbles along under the radar without an actual conscious input from your self-aware you, processing, ever processing. What should be random bubbling like boiling water should therefore result in a mess – a hodgepodge. Instead, you seem to get a purposefully and linearly directed nebulous something which at the least expected time pops through your grey matter’s ‘wormhole’ that links your subconscious mind with your conscious mind. Your conscious mind cannot seemingly draw out of your subconscious mind the nebulous something you need when you need it.

So how does your subconscious stay on the straight and narrow without your conscious input? I have no idea, but it apparently does. When your conscious thoughts go off the rails, say you’re distracted by something not relevant to the task at hand; well you can quickly force your conscious mind back on track to the task at hand. You don’t have to do that with your subconscious since the subconscious apparently can’t be distracted.

So I wonder whether the world’s greatest thinkers – scientists, philosophers, inventors, writers, etc. weren’t really conscious thinkers at all but derived much of their inspiration from their subconscious.

It’s not your conscious mind that connects the dots, it’s the subconscious. How often do you hear, or even tell yourself, “I’ll sleep on it” (which is why it is probably a good idea to always have pen and paper or a Dictaphone next to the bed)? How many people can relate to solving an out of the ordinary mental puzzle in their dreams, or the solution comes to them ‘out of the blue’ while preoccupied with something related. There are no tools, only the resources in your own mind. In fact if you consciously try to come up with an original creative idea, you’ll probably fail, but when you’re in mental neutral gear – eureka.

Ever immediately forget something you thought of just minutes before and cannot now for the life of you consciously recall? Throw your mind into neutral and when you least expect it, there it is back to the fore again. Now quickly, write it down!

Here are a few other examples where the subconscious rules your roost.

We’re all aware of hypnosis drawing out memories locked away, in the subconscious of course. You have no control in your conscious ability to recall. It takes a more extreme form of that “gotta put my mind in neutral”, the hypnotic state, to bring the data to the fore. Of course unethical or badly trained or amateur hypnotists can implant false memories or manipulate those already there thus producing unreliable results.

It’s not at all extraordinary for a minority (10 – 25%) of absolutely normal adult humans to have at least one vivid hallucination during their lifetime – a product of their subconscious that’s probably much more common in children’s ‘make-believe’ like there’s a monster in the closet or their inevitable invisible playmates. As our minds grow older and mature, we become less likely to have subconscious hallucinations, but they can still happen.

Perhaps connected, we’ve nearly all experienced involuntary (as to subject) daydreams, which, like sleeping dreams, is a product of the subconscious.

Speaking of sleep, when you go to sleep you go into lockdown mode courtesy of the subconscious so you don’t physically act out the actions you dream about. That makes sense otherwise you could do yourself and others in your immediate vicinity a serious mischief, but you have no control over that lockdown process.

An ordinary conscious level mental puzzle might be how to get from A to B on the bus when your car is in the repair shop. These are the sorts of ordinary every day mental gymnastics that usually require tools – hammer and nails; a cookbook; a train timetable; a table of trigonometry functions; and memory. However, in order to utilize them, you have got to have concepts of them filed away in your subconscious cubby-holes, so everyday mental, and apparently conscious activity have mandatory roots in the subconscious, otherwise, no go.

Just as an aside, there’s another version of subconscious activity that usually deals with body language. How often do you see someone talking on the phone to someone else, neither party can see the other, yet probably both parties are making all sorts of hand gestures and using other kinds of body language as if they were talking face-to-face? Probably quite frequently – it’s the norm. Or you see a woman sitting on a bus or in a café or some such, and she’s preening her hair, running her fingers through it but not even aware she’s doing it.

When you only have microseconds to act, say when you’re standing in the batters box 60 feet, 6 inches away from the pitchers mound and a rapidly rotating baseball is heading towards you at 95 mph, do you stand there and consciously crunch the numbers before your go/no-go swing, or just turn the issue over to your subconscious to go for it, or let the ball pass you by. Ditto that for an outfielder chasing down a fly ball. In such situations your conscious mind is worthless baggage. Instinct, training, practice and all those other facets embedded in your subconscious required come to the fore and takeover. You can do the physics calculations at your leisure after the game.

CREATIVITY (The ‘What If’)

Is creativity pre-programmed or an act of free will? How many things do you do during the course of your day that you did not consciously plan to do, yet could have so planned in theory? Those spur of the moment things, even little things, you didn’t walk up having them on your agenda, must have originated from your subconscious. You really, apparently, didn’t have any free will over doing those agenda items – that is doing them consciously with a before-the-fact intent.

I call creativity the mental “what if” exercise. You take this bit from this cubby-hole and that bit from that cubby-hole and a third bit and fourth and fifth bit from other cubby-hols and combine them in a unique, theoretical, creative, what if, ways. It’s been said that from the reality of one drop of water you should be able to come up with, or envision, the idea of a waterfall or an ocean, even if you’ve never seen or heard about either and therefore don’t have a waterfall or ocean cubby-hole. So you reach into your cubby-hole for the concept of many, numerous, billions and billions; your cubby-hole for cliff; your cubby-hole for bowl or depression; your cubby-hole for gravity, and several more besides. And so you come up with new cubby-holes for theoretical waterfall (but probably lacking the thunderous sounds, spray and foam), and theoretical ocean (but probably without salt, marine life, the tides and waves), not actual parts of your reality, only your ‘what if’ reality, and to be honest, a lot of our cubby-holes are of that nature.

Let’s take a simple everyday scenario. I think I’ll cook up a pizza for dinner tonight. It’s a spur of the moment eureka moment that wasn’t present when you woke up this morning. So where did that pizza for dinner thought come from? It probably came as a bolt out of the blue at lightning speed; it leapt into your conscious mind, but it was constructed from the various bits and pieces that resides elsewhere in your mind – in your subconscious mind.

Inside your mind you store a whole dictionary full of concepts, each in its own little cubby-hole, which you probably keep adding to all the time. The dictionary of a fifty-year-old is much bigger than that of a five-year old. Imagination or creativity is that which picks and chooses relevant concepts from those various cubby-holes and strings the chosen bits, at seemingly light speed, into a logical linear conglomerate. Sometimes the bits and pieces are strung together to form an original bit of creativity or of the imagination, though that may not be original or creative to someone else, but it is to you, and that’s what counts. I mean I / cook / small / mushroom / thin base / pizza / dinner might not be all that much a stretch of your imagination or overly creative, but I / cook / small / thin base / magic mushroom / pizza / dinner might be.

But let’s back up a second to that storehouse of cubby-hole concepts. That I / cook / small / mushroom / thin base / pizza / dinner is a very specific outcome. You have cubby-holes for cook from scratch vs. ready made frozen vs. dial-a-home-delivery vs. dine out. You have cubby-holes for toppings like mushroom vs. pineapple vs. pepperoni vs. beef vs. ham vs. olives vs. onions vs. capsicum or some combination of those, and a lot more besides. You have cubby-hole concepts for breakfast vs. lunch vs. TV snack-time vs. dinner. Then there’s small individual size vs. large size vs. family size where everybody gets the same deal. And thin base vs. medium base vs. thick base pizzas. Lastly, there’s the choice of pizza in the first place. Your cubby-holes contain concepts of alternative dinners like steak vs. lamb vs. seafood vs. spaghetti vs. chicken vs. turkey vs. ham vs. any of dozens of other possibilities. From the hundreds upon hundreds of choices / options / permutations drawn from those concepts stored in the cubby-holes of you mind, you make one subconscious decision. It could be even a slightly irrational decision – maybe you don’t have any pizza-related ingredients in stock; it’s nasty weather and you’ll need to go to the supermarket!

I’d suggest that with so many hundreds of options (and this is just one tiny facet of your daily coming to terms with your day), how can you make a final conscious decision using only your conscious mind? You’d be stymied. You’d be indecisive faced with that multitude of conscious options. It seems as if your subconscious crunches the numbers; your consciousness acts on the answer. Your subconscious says I / cook / small / mushroom / thin base / pizza / dinner and then your conscious mind puts that answer into an action mode and makes it so.

Of course not all creative activity is subconscious in origin – or so you think. You compose a letter off the top of your head; ditto holding a real time conversation.

DECISIONS

Do you take a right turn or a left turn at Oak Street? That was the issue at hand for a popular song, and surely the resolution of the issue is a conscious decision and subject to free will. Your subconscious cubby-holes will store and provide for you the positives and negatives of either choice when you drag them to the fore. But what if it’s the very first time you are required to make such a decision and you have no prior knowledge to draw on. Surely that decision will be 100% a demonstration of free will. Or will it? How can you make an informed decision when you have no data on which to make a decision? The easy option is to toss heads or tails, but there’s no free will cigar awarded for that.

Perhaps if you are right-handed you might subconsciously (there’s that word again) true right when you reached Oak Street.

Your mind, like the rest of life, the Universe and everything, is composed of molecules, in turn composed of atoms, in turn made up of the elementary particles we all learn about in high school science classes. Now the realm of the micro-verse is governed by the probability laws of quantum physics. As such, if you really want to get down and dirty, any and all mental activities at any and all levels have to take quantum physics into account. So what’s the big deal? Well, your decision to go right or left at Oak Street might just boil down to a probabilistically quantum state of some elementary particle in your brain which could go either way in a totally random way which you have no control over.

In quantum physics, when you have an equally either/or state of affairs, well that’s known as a superposition of states. If nobody is looking, you go both left and right at Oak Street until someone peeks and it’s determined either/or. It’s another version of Schrodinger’s Cat-in-the-box thought experiment with a naturally radioactive substance that has a 50/50 chance of decaying in say one hour. If the decay happens, it triggers a device inside the box that kills the cat. If the decay fails to eventuate, the cat lives. Until someone looks after one hour, the cat is both alive and dead at the same time. After someone peeks, the cat is either dead or alive.

So, in a sort of similar way, perhaps a radioactive atom inside your brain (and you are naturally slightly radioactive) will decay or not decay during the time you are agonising over that left or right turn. The decay/not decay will decide, not if the cat lives or dies but whether you turn left or right at Oak Street. In any case, you have no control. Quantum physics controls your subconscious which controls you and your decisions in the absence of any other driving force.

FREE WILL

As noted frequently above, when it comes to the subconscious you have no control over how it operates. Therefore, with respect to the subconscious, you have no free will.

While watching a DVD of a TV show or feature film for the first time, your phone rings. You hit the “pause” button while you answer the phone. Now when you return, mentally you can envision hundreds of possible scenarios or options that could unfold in the few minutes after you resume viewing by hitting the “play” button. But you know there will be only one scenario and it is fixed – absolutely. Why? It’s been pre-programmed. There’s no free will for the characters.

Now what if we could freeze frame your mind like a DVD – hit your mind’s “pause” button split seconds before a pizza dinner in all its finality detail entered your conscious mind. We, the outsiders, could imagine hundreds of scenarios of what would happen when we un-paused your mind, but just the one scenario would eventuate.

Now the question arises – you have no control over your subconscious mind and what it comes up with, yet the subconscious seems to often rule the roost where much of your decision making is unplanned; much of your creativity is unplanned; all that much to do with your imagination is unplanned, unplanned meaning your conscious mind played no active role. You just slept on it; you had that unplanned eureka moment while your brain was idling in neutral.

The DVD analogy was pre-programming. Might your subconscious be pre-programming as well? If so, no free will, and one scenario that pre-empts your free will is your existence as virtual reality in a simulated universe!

So, if you are not in control of your subconscious then that implies a lack of free will of the mind and your mental processes. You certainly don’t have mind-over-matter free will (you can’t flap your arms and fly or run faster than the speed of sound), but you no doubt think you are in charge of your own mind. If that’s not the case, well any sign of that is suggestive that you are living in a computer software-generated simulated universe which gives you no free will at all, only an illusion of free will.

Belief in astrology is self-negating your belief in your free will since the stars and the planets rule in your roost. Perhaps one idea for such acceptance of astrology is that you don’t have free will and so astrology is your scapegoat substitute.

EMOTIONS

Emotions are strange in that you may see a picture of X and burst into tears, or laugh out loud, whereas I’m totally ho-hum, under-whelmed, boring. However, another image may cause me to rant and rave, while you just yawn-the-big-yawn. In either case, you seemingly have no control over your feelings. You don’t seem to have much free will in terms of who you like or dislike or who you fall head-over-heels in love with, so again, I’d conclude that emotions are part of your subconscious.

THE SUBCONSCIOUS IS THE CONSCIOUS?

It seems however unnecessarily messy to have both a subconscious and a conscious mind. Actually, it was Sigmund Freud who divided the mind into the conscious mind and the subconscious (unconscious) mind. The question arises, might the subconscious actually be doing ALL the number crunching and feeding the answers to your (illusionary) consciousness or conscious mind, sometimes unexpectedly – that eureka moment, but more often as not, humming a constant feed along to you in the background, a feeding which as far as you’re concerned is your (illusionary) conscious mind in action but it’s all just the subconscious. You think your conscious mind is composing that letter, but the words and sentences are being fed through to your (illusionary) consciousness via that subconscious interface without you being self-aware of that. So in fact there is no consciousness housed separate and apart as an organic structure, only the illusion of one. Your automated nervous system runs the body; what we now call the subconscious runs the mind – the entire mind.

That’s probably a vastly oversimplification, but regardless of whether or not the subconscious and the conscious are separate and apart or one and the same, the subconscious is top of the pecking order over which we have no control. Only the automated central nervous system rules above all else – if it didn’t you’d be kaput, extinct, stone dead as a doorknob.

MEMORY

I’d be of the opinion that you can’t in fact operate on the conscious level at all at anytime as hinted at above. You read the word “tree” in a book, hear the word spoken, or see a “tree” in the movies or outside your window. You must immediately reach back into that subconscious cubby-hole and draw back out what a tree is in order for the work or image to make sense. You see gibberish in a book or hear it, say someone ‘speaking in tongues’; maybe it’s real gibberish or maybe it’s an unfamiliar foreign language, but it’s gibberish nonetheless. Or say you see something you’ve never seen before (or never heard or learnt about). There’s incomprehension because there’s o subconscious cubby-hole to reach back into that contains that something that will enlighten you. And so you have gibberish or the great unknown to contend with.

One hundred percent of your perception of reality comes into your mind via your five senses and if anything perceived doesn’t match up with your subconscious cubby-hole encyclopaedia then part of your reality makes no sense.

All of these millions of daily inputs, matching with cubby-hole outputs, take place so fast, not quite at the speed of light but getting there, that you have no awareness of it happening. The lag time between reading “tree” and the “ah ha, I know that that means” is so fast it just doesn’t register. If there was a significant time differential you’d know it. Back in our Stone Age cavemen days, our ancient ancestor’s world of fight or flight, survival of the fittest, any lag time would be detrimental to your well being. I see a “sabre-tooth cat” – five second delay – subconscious cubby-hole says “sabre-tooth cat bad news, run”. By then you’re its dinner; it’s too little too late for you.

Take another common scenario. After you wake up in the morning you tend to greet those around you with a “Good morning (person’s name)”. Say it’s “Good morning, John”. Now you have to reach back into your memory to recall what the appropriate phrase is and what the persons name is. You also therefore need to remember the meaning of ‘appropriate’. It would be strange and inappropriate to say “Goodnight Josephine” instead, or “I think I’ll have pizza for dinner tonight”. But how do you reach back into your memory to draw out the correct phrase when you don’t remember what you’re looking for. If you did remember what you were looking for you wouldn’t have to look. It’s the same with any though process. You’ve got to remember what it is you need to remember in order to think the thought, or say the words, or perform the actions. It’s all very circular reasoning. You have to remember what you need to remember in order to remember!

If you remember where you put your keys you don’t need to search your memory to discover where you left your keys, but you initially still had to perform that search of your memory since you remember where you put your keys! But how did you know where to search for the answer (where did I put my keys), an answer that wasn’t an answer to an unasked question like how many keys are on the keychain or what’s the colour of the key I actually need. Your memory bank is a huge place with millions of bits and pieces of data. Only a very tiny fraction is relevant to “where did I put my keys”. It’s like trying to find one sentence in an encyclopaedia or that proverbial needle in a haystack.

Further, you had to remember that you needed to remember where you left your keys. That infinite regression of I need to remember in order to remember in order to remember is almost like that series of Russian dolls, one inside the other inside the other. Ultimately your entire mind becomes 100% clogged with the key problem and you shut down from mental overload. But you don’t, shut down that is, so there’s another solution.

If you cannot consciously recall where you left your keys, and that’s a scenario we can probably all identify with, then you rely on your subconscious. If you’re too impatient for that relax, wait and see approach, there’s always the tried and true treasure hunt approach, but that in itself also involves numerous memory exercises.

YOU’RE ON AUTOPILOT

You don’t need to remember to wake up, or to breathe, or how to take one step in front of the other to walk from A to B, or how to digest your breakfast, or if you’re sick or injured your body by itself usually manages to put things right. You don’t have to remember how to heal a cut or get over the common cold. If nearly all of your body is on autopilot, pre-programmed as it were, perhaps all of your body is pre-programmed, including the mind, regardless how many divisions it has.

OFFICE ASSISTANT

I actually have two separate and apart virtual reality critters on my PC, the standard Office Assistant (cleverly disguised as a cat) and Felix [the cat]. Now the question is, do these simulated critters in any shape, manner and form mirror the (apparently) really real human?

Firstly, I think we can all agree that these two virtual critters are just that – simulations. As such we can all agree that they are just software programmes and that they have no free will. But there are many, many parallels between their behaviour, their mental processes, and that of the (apparently) really real human being.

For starters, the Office Assistant (OA) has memory. If I perform a certain action, I get a prompt to do something in response. The Office Assistant (OA) has searched its memory for an appropriate reply to my action. It has made a decision. It also shows an emotion in trying to attract my attention since it wants further input from me. Because software can and often is upgraded, well that’s learning in another guise. Felix, on the other hand, exhibits some sensory processing by exhibiting a sense of sight, smell and touch when interacting in a creative with other objects it encounters. It exhibits a range of behaviours that you’d identify with a really real cat. About the only things they are not programmed to do is go to the litter box or have sex or vomit, for fairly obvious reasons, though it could be so programmed if one wanted.

They both feed, albeit off of electrical energy. They wake up when I turn on the PC and go to ‘sleep’ when I turn off the PC. The OA actually takes catnaps during long intervals of inactivity where its helpful hints aren’t necessary. There’s also no way of telling if they are programmed to enter a dream state like real cats do. I suspect probably not as it would be unnecessary and a waste of programming.

Of course it’s all just sophisticated programming. I’m not sure exactly how that works, but I’m sure any computer software programmer worthy of the title could spell it out in incredible technical detail.

The upshot is, these clearly simulated cats do indeed mirror many of what we’d identify as real biologically human traits. Of course given the relative sophistications, it’s like comparing the value of a five cent piece against a five dollar bill, but the commonality is that both the five cent piece and the five dollar bill are money. The difference between Office Assistant/Felix and me is just a matter of degree.

MIND OVER MATTER: THE POWER OF POSITIVE THINKING?

Try as you will, your mind cannot influence the behaviour of non-living material, otherwise you’d always win playing the slot or poker machines and 18 holes-in-one at the golf course would be, well, par for the course.

I say non-living because your mind can influence other living minds, though I don’t mean via telepathy or some such or various other technological devices allegedly used for mind-control purposes. The quite ordinary hard stare or the ‘evil eye’ or the barking voice is all that’s required as any raw recruit at the receiving end of the Drill Sergeant’s wrath can attest to. Some minds are putty in the ‘hands’ of other minds. On a gentler note, your thoughts, ideas, words spoken or written can shape the worldviews of other minds.

Two lovers gaze into each others eyes – mental communication of a sort transpires each affecting the physiological state of the other.

Influencing other odd bods and sods apart, your mind can have some minor influence over your own body. Some people have some control over their heart rate to some extent, and the placebo effect, both positive and negative has been proven beyond all doubt in terms of alleviating minor medical ailments by accenting the positive or aggravating the negative. With respect to the later, if you really think someone’s put the whammy on you, and you believe in the power of the whammy, then you can just waste away and curl up and snuff it. It’s not surprising that such things are possible since your mind is really matter (biochemistry) and your body is really matter (biochemistry) and biochemistry can flow from one to the other. Now that only works on a relatively minor scale. You might defy the Earth’s gravity and arm toss a ball up into the air, but you can’t defy it to the extent where you can arm toss the ball all the way to Mars. Likewise, your mind might be able to shorten the duration and severity of a common cold, but it’s probably beyond realism to expect it to overcome a case of pneumonia.

מקור טכנולוגיה מקוון

מחשבים:

המחשב הראשון שהומצא:

רוב האנשים כשהם חושבים על המחשב הראשון שהומצא הם חושבים ביל גייטס. עם זאת, זה לא נכון, כי המחשב הומצא הרבה לפני שביל גייטס היה בסביבה. ביל גייטס רק חולל מהפכה במחשב, קנה יצירת צורה קומפקטית ושימושית יותר של המחשב והפיכתו לזמין לכל מי שיש לו עבודה.

יש הרבה אנשים שיגידו שה”מחשב” הראשון היה החשבונייה, שהומצא באסיה לפני כ-5000 שנה. עם זאת, לא הייתי רוצה.

הראשון מבין המחשבים ה”מודרניים” הומצא במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת 1941 על ידי מהנדס גרמני בשם קונרד זוסה. שמו היה Z3 והוא שימש לתכנון מטוסים וטילים גרמניים. ואז ב-1943, כוחות בעלות הברית פיתחו מחשב בשם קולוסוס. זה עזר לפענח הודעות גרמניות.

ה-Mark I, שתוכנן על ידי הווארד ה.אייקן, מהנדס שעובד עם הרווארד ו-IBM. ה-Mark I היה עצום ותפס חצי ממגרש כדורגל. אבל זה היה שימושי וזה עזר ליצור תרשימים בליסטיים עבור הצי האמריקני במהלך המלחמה.

זמן קצר לאחר מכן, הגיע ה-Electronic Numerical Integrator and Computer (ENIAC), שפותח על ידי ג’ון פרספר אקרט וג’ון וו. מאוצ’לי, בעבודה עם הממשלה ואוניברסיטת פנסילבניה. ENIAC הייתה מהירה בערך פי 1000 מ-The Mark I אבל לא חכמה יותר.

השימוש בטרנזיסטורים, מחשבים שיכולים לאחסן זיכרון ואפילו להפעיל תוכניות. זמן קצר לאחר שפות המחשב הומצאו כדי שאנשים יוכלו לשנות את התוכניות המופעלות על ידי המחשב. לבסוף מחקר מחשבים הביא לנו מחשבים קטנים ושימושיים יותר, ובסופו של דבר את סוגי המחשבים שיש לנו היום.

המחשבים הניידים הראשונים שהומצאו:

למרות שקצת קשה לקבוע מה היה המחשב הנייד או הנייד הראשון, ומתי הוא הומצא, עם זאת, אנו יכולים לומר שיש יותר מתביעה אחת לתהילה של מחשב נייד. היו אפילו סימנים למחשבים ניידים כבר ב-1979. תוכנן על ידי בריטי, וויליאם מוגרידג’, לשימוש על ידי נאס”א בתחילת שנות ה-80. ה-IT היה חמישית ממשקלו של כל דגם שווה ערך בביצועים והיה מחשב נייד עם זיכרון בועות של 340K בתים עם מארז מגנזיום יצוק ומסך תצוגה גרפית אלקטרו-זוהר מתקפל.

מאז המחשבים הניידים שיצאו ב-1981 היו הראשונים. זה היה ה-Epson HX-20, מחשב נייד המופעל באמצעות סוללה, עם תצוגת LCD של 20 תווים על 4 שורות ומדפסת מובנית שהתחיל את השאיפה הרווחת החדשה למחשבים ניידים אלה.

בינואר 1982, Kazuhiko Nishi של מיקרוסופט וביל גייטס מתחילים בדיונים על עיצוב מחשב נייד, המבוסס על שימוש בצג גביש נוזלי חדש או מסך LCD. טכנולוגיית LCD ב-1982? כן זה נכון! תאמינו או לא הייתה לנו את הטכנולוגיה לייצר את טלוויזיות ה-LCD והצגים שראיתם רק לאחרונה לפני יותר מ-22 שנים. אבל זה כבר סיפור אחר בפני עצמו.

מחשבי כף יד ראשונים שהומצאו:

קודם כל PDA מייצג עוזרים דיגיטליים אישיים למקרה שעוד לא ידעתם. בשנת 1993, Apple Computer Inc. הוציאה את ה-PDA הראשון (עוזרים דיגיטליים אישיים) “The Newton®”. בשלוש השנים הבאות, מכירות מחשבי כף יד הצטמצמו, וכמעט לא היו מהטבלאות. לאחר מכן, במרץ 1996, Palm(TM), Inc. סיפקה את המחשב כף היד הראשון והמשכנע באמת בתעשייה, PalmPilot. כיום יש להרבה חברות ומוצרים PDA שאפילו צריך להזכיר.

כמה דברים שאתה יכול לעשות על מחשב כף יד:

קבל חיבור אלחוטי

לגלוש ברשת

הפעל קבצי מוזיקה ווידאו

צפה בסרטים באמצעות PocketTV

שחק משחק

השתמש ב-Pocket PC שלך כהתקן גיבוי

עדכן את מסמכי Office

הורד וקרא ספרים אלקטרוניים

האזינו לספרי אודיו

התחבר לשרתי Windows באמצעות Terminal Services

השתמש בכלי Messenger

שנה את ערכת הנושא של Pocket PC שלך

הקרן את מסך Pocket PC על שולחן העבודה שלך

לימוד

תעשה את המיסים שלך

כמה תוכנות מחשב כף יד:

תוכנת מחשבי כף יד משאבים רפואיים/תרופות

מחשבונים רפואיים תוכנת מחשב כף יד

תוכנת כלי למידה PDA

תוכנת מחשב כף יד למעקב אחר חולים

תוכנת מחשבי כף יד קוראי מסמכים

תוכנת PDA לציוד רפואי

מאגרי מידע תוכנת מחשב כף יד

תוכנת הדפסת מחשב כף יד

שירותי מחשבי כף יד חדשות ומידע

תוכנת מחשבי כף יד למחפשי רחוב ומפות

תוכנת PDA ללימוד התנ”ך

תוכנת PDA לפיקוד קולי

תוכנת PDA לתרגום שפה

תוכנת מס PDA

טכנולוגיית בידור ביתי:

בידור ביתי הוא באמת רק שיתוף פעולה של כל טכנולוגיות הבידור שלנו לחבילה שבוודאי לא תאכזב אותנו. למערכות בידור ביתיות יש חלקים רבים ושונים שביחד נותנים לנו הרגשה של להיות בקולנוע.

טלוויזית פלזמה

טלוויזיית LCD עם פאנל

טלוויזיה עם הקרנה אחורית DLP

מקרני וידאו

מערכות שמע סראונד

רמקולים

נגני DVD/CD/VCR

אביזרים ורהיטים

טלוויזית לווין

Media Center HTPCs

הטלוויזיה הראשונה שהומצאה:

הסימנים הראשונים לטלפון מתוארכים לשנת 1862 כאשר אבי ג’ובאנה קאסלי ממציא את ה”פנטלגרף” שלו והופך לאדם הראשון שמשדר תמונת סטילס על חוטים. בשנת 1900, ביריד העולמי בפריז, התקיים הקונגרס הבינלאומי הראשון לחשמל, שבו עשה הרוסי, קונסטנטין פרסקי את השימוש הידוע הראשון במילה “טלוויזיה”. בשנת 1930 צ’ארלס ג’נקינס משדר את הפרסומת הראשונה בטלוויזיה. ה-BBC מתחיל בשידורי טלוויזיה רגילים.

ואז לאורך השנים הגיעו ההמצאות בזו אחר זו. בשנת 1950 ה-FCC מאשר את תקן הטלוויזיה הצבעוני הראשון אשר מוחלף בשני בשנת 1953. ולדימיר Zworykin פיתח צינור מצלמה טוב יותר – ה-Vidicon. בשנת 1956 רוברט אדלר ממציא את השלט הרחוק המעשי הראשון. בשנת 1973 משווקות לראשונה טלוויזיות להקרנת מסך ענקיות. ואחריו יצאה סוני של מקליט הווידאו הביתי הראשון ב-1976. עד ש-1996 הגיעה היו מיליארד מכשירי טלוויזיה ברחבי העולם.

ה-DVD/נגן הראשון שהומצא:

אנחנו יכולים רק להניח שהמעבר מתקליטורים ונגני CD ל-DVD ונגני DVD לא היה כל כך קשה. הטכנולוגיה כבר הייתה שם עבורם. אז נגן ה-DVD הומצא בוודאי לפני או מיד אחרי המצאת ה-DVD. תקליטורי DVD הם עבודה של חברות רבות ואנשים רבים. ה-DVD התפתח מתקליטור וטכנולוגיות נלוות. חברות כמו Sony, Philips, Toshiba, Matsushita, Time Warner ואחרות הכריזו על ה-DVD החדש “High Density” בספטמבר 1995.

מקור טכנולוגיה מקוון

לפי USA Today, מספר הניתוחים להחלפת מפרק הברך גדל באופן משמעותי במהלך 20 השנים האחרונות, ועלה לממשלה שלנו למעלה מ-5 מיליארד דולר. כמות זו תמשיך לגדול ככל שדור הבייבי בום ימשיך להזדקן. טכנולוגיות חדשות מנוצלות כדי להפחית את הצורך בהחלפות ברכיים.

טיפולי תאי גזע, החלפת מפרק חלקית, ניתוחי פרקים ושתלי HemiCap הם רק חלק מהטיפולים החדשים המשמשים כחלופה להליך הרסני המפרק המכונה הברך הכוללת.

טיפול שמרני נוסף הקיים הוא ניצול סד הברך או סד הברך “פורק”. פלטות ממוסגרות קשיחות אלו נמצאות בשימוש למעלה מעשור, ונועדו להפחית את מגע “עצם על עצם” בין עצם הירך לשוקה. פלטות דלקת פרקים אלו מוגבלות בהתחשב בעובדה שניתן להשתמש בהן רק באופן חד-מחלקי. אם שני תאים של הברך (המדיאלי והצדדי) מראים דלקת מפרקים חמורה, עם חוסר סחוס ונוזל מפרקים, סוג הפלטה של ​​פורק אינו יעיל. במקרים של חולים עם דלקת מפרקים ניוונית מדיאלית או צידית, לסוגים אלה של סד ברכיים יכולה להיות השפעה משמעותית על פעילות המטופל על ידי הפחתת הכאב והנפיחות הקשורים לדלקת מפרקים של הברך ולהאריך את תוחלת החיים של הברך עד למועד זה. ניתן ליישם את הטכנולוגיות החדשות הללו.

רוב תוכי הברך לפרוק פועלים בשתי דרכים, תוך ניצול אותו אפקט עקרוני של הסרת מתח של אחד משני התאים של מפרק הברך. כאשר החלק המדיאלי או הפנימי של הברך מושפע, ניתן לראות עיוות של וארוס או קידה של מפרק הברך בצילום רנטגן, ואם הוא חמור, ניתן לראות קלינית כאשר המטופל עומד.

כמו כן, כשהתא הצידי או החיצוני מושפע, מתפתח עיוות וולגוס או דפיקה בברך. פלטות מסוימות, כמו Breg Fusion ו-X2K OA Knee Braces פועלות על ידי הפעלת לחץ ישירות על מפרק הברך בניסיון לתקן את עיוות הוורוס או ה-Valgus ו”להפוך את הברך ישרה”. יש לכך השפעה של הפחתת הלחץ של התא הפגוע של הברך וחלוקת המשקל מחדש לסד ולתא השני.

פלטה כמו DonJoy Nano או OA Adjuster פועלות על ידי כיפוף הירך והרגל למצב ישר יותר, במקום להפעיל לחץ ישיר על מפרק הברך. סוג זה של סד ברך לפרוק עובד היטב עם חולים עם דלקת פרקים חמורה, וכאב ולחץ מוחשים בגובה מפרק הברך. בדלקת פרקים חמורה עם חולים הסובלים מכאבים עזים, התוצאות יכולות להיות די מיידיות.

במהלך השנים האחרונות, פלטות דלקת מפרקים עם צירים בודדים נכנסו לשוק, עם היתרונות של משקל קל יותר ונוח יותר ללבישה.

אז איך רופא או מטופל בוחרים בין סד דלקת מפרקים בודד עם צירים או כפול צירים? ואיך בוחרים בין תיקון ברך ישיר או תיקון ירך/רגל?

הבחירה באמת תלויה במטופל ובגורמים מסוימים שיבטלו חלק מהאפשרויות שיש לך. בדרך כלל אנשים צעירים יותר נהנים מסמכים עם צירים כפולים שכן הם מספקים יציבות נוספת של הברך כדי להגן על המניסקוס, הרצועות הצדדיות ו-ACL/PCL.

ספורטאים פעילים ואנשים המשתתפים בספורט בעל השפעה גבוהה יותר ומגע בעלי יתרונות נוספים בעת שימוש בסד כפול צירים. אנשים מבוגרים או אנשים עם אורח חיים בישיבה יותר עשויים להפיק תועלת טובה יותר עם פלטות ציר בודדות, בשל הנוחות וההתאמה הנוספת של מכשירים אלה.

מטופלים עם נפיחות ניכרת בברך, או ברכיים שאינן תואמות את מידות המדף הסטנדרטיות עשויות להפיק תועלת מכתפי צירים בודדים, שוב כדי לספק התאמה טובה יותר ופחות הגבלה של נפיחות בברך. אגן וזווית Q מוגברת.

בבחירת סד לברכיים, עדיף תמיד להתייעץ עם הרופא המטפל, המטפל או איש המקצוע הרפואי. הם יוכלו לקבוע איזה סד ברך לפרוק הוא הטוב ביותר למצבך על סמך ממצאים קליניים ורדיולוגיים.

כניסה לאינטרנט וקניית סד ברך לדלקת פרקים ללא ידיעת מצבך יכולה להחמיר את מצבך ולכאוב יותר ויותר. תמיד מומלץ שאם אתם נכנסים לאינטרנט לרכישת סד ברך לדלקת פרקים, תבחרו בחברה שיש לה ניסיון במוצרים רפואיים מסוג זה ותוכל לעזור לכוון אתכם ואת הרופא שלכם בכיוון הנכון.