סנאל אברן

תחילתו של כיתה חדשה תמיד טומנת בחובה תחושה של תקווה לתלמידים ולמדריך שלהם. זהו הזמן שבו התלמידים נוטים להקשיב, לקרוא את החומרים שהוקצו ולנסות להשלים את פעילויות הלמידה הנדרשות. מנקודת מבט של מדריך, יש ציפייה שהסטודנטים מוכנים ללמוד ורוצים ללמוד את נושאי הקורס. לרוב, התלמידים יתחילו את השיעור במאמץ, לפחות בהתחלה. אחרי השבוע הראשון לשיעור, המציאות מתייצבת וזה הזמן שבו התלמידים או ימשיכו לנסות, או שהמאמץ שלהם יפחת.

כאשר תלמידים מנסים להבין את חומרי הקורס, ומסיבה כלשהי הם אינם יכולים להבין את מה שהם קוראים, או שהם אינם מבינים כיצד לבצע מטלה, האתגרים הללו יכולים ליצור עבורם נקודת מפנה. אם הם לא יודעים איך לבקש עזרה, או שהם מרגישים צורך לבטא את התסכולים שלהם בצורה לא פרודוקטיבית, אולי פשוט יהיה קל יותר לוותר.

תלמידים שנרשמים לשיעור מקוון מוצאים את זה אפילו יותר מאתגר מכיוון שהם עשויים להרגיש כאילו הם עובדים בעצמם. המדריכים שלהם עשויים שלא לדעת על התמודדויותיהם עד לאחר תום שבוע השיעורים, כאשר חלף תאריך היעד למשימה ותלמיד לא הגיש דבר. בשלב זה עשוי להיות מאוחר מדי להחזיר את הסטודנט למסלול, במיוחד עם תוכנית מואצת לתואר.

מה שהופך את היציאה מאחור למאתגרת עוד יותר הן הרגשות השליליים הקשורים בכך. מניסיוני כמחנכת, ככל שהתלמידים מרגישים מתוסכלים יותר זמן, כך הם צפויים להיות חסרי תקווה בטווח הארוך. הגישה שלהם עשויה לעבור מ”אני לא בטוח” ל”אני לא יודע” ל”אני לא יכול” כנטייה סופית. כאשר התלמידים מגיעים לנקודה זו, השיקום הופך למאתגר מאוד עבור המדריכים.

מה שאני שואל את עצמי, ואני שואל גם מחנכים אחרים, הוא זה: מה אתה מוכן לעשות כדי לעזור להכין את התלמידים שלך מבעוד מועד כדי למנוע מצב זה להתרחש? איך אתה מעודד את התלמידים שלך כשהם מנסים להיות מעורבים בתהליך הלמידה? האם אתה מזהה את המאבקים שלהם? חשוב מכך, כשאתה יודע שהם התייאשו, מה אתה עושה או מה אתה מוכן לעשות כדי לעזור להם לחזור למסלול?

התלמיד מלא התקווה

כל תלמיד מתחיל עם תקווה במידה מסוימת כאשר הוא מתחיל שיעור. שיעור חדש מייצג הזדמנות להמשיך להתקדם, או לבצע שיפורים אם השיעור האחרון לא הביא לתוצאה חיובית. גם אם התלמידים חוששים מהמדריך החדש שלהם, או ממה שעשוי לצפות לתפקוד שלהם בכיתה, לעתים רחוקות הם מרגישים חסרי תקווה כשהשיעור מתחיל. חלק מהתלמידים עלולים לאבד את תחושת הנחישות שלהם לאחר השבוע הראשון, והם יגלו מה תהיה המציאות של הכיתה. עם זאת, הנכונות הראשונית להשתתף ולהיות מעורבת קיימת.

לתלמיד מלא התקווה יש סימנים חיצוניים הכוללים מעורבות פעילה ונוכחות בכיתה, יחד עם הגשת המטלות בזמן. זה גם הזמן שבו הם צפויים להיות הכי מגיבים למדריך שלהם, לגבי הקשבה ו/או תגובה למשוב שניתן. זה כאשר נוצרים רושמים ראשוניים ונוצרים קשרי עבודה חדשים. התלמידים יישארו במצב זה עד להתנסות באתגר הראשון, שעשוי להיות כבר בשבוע הראשון, כאשר ינסו לקרוא את החומרים שהוקצו או להשלים את פעילויות הלמידה הנדרשות.

כשבוחנים את התכונות הרבות שתלמיד צריך כדי להצליח, תקווה אולי לא תהיה הראשונה שכל מחנך מכניס לרשימה שלו. עם זאת, גיליתי שתקווה היא שמניעה את הסטודנטים מלכתחילה להתחיל בתכנית לתואר, בין אם הם מקווים לעשות שינוי בעבודה, בקריירה או בחיים שלהם. אם לתלמיד יש תקווה, סביר להניח שהם מאמינים שאפשר לעשות את השינוי שהם מחפשים או רוצים. אם אני יכול לטפח את התחושה הזו, ולחבר אותה למאמץ שהם עושים, זה יכול לשמש עבורם מקור מוטיבציה חזק ולקיים אותם כשהם מתמודדים עם אתגרים. זה חשוב במיוחד כאשר המציאות של ציפיות הקורס השבועי מתיישבת והסטודנטים עובדים להשלמת פעילויות הלמידה הנדרשות.

הסטודנט חסר התקווה

כאשר תלמיד חווה את תהליך הלמידה, ומקיים אינטראקציה עם המדריך והכיתה, יחוו רגשות. לדוגמה, תלמיד עשוי להרגיש כאילו זוהי סביבה פרודוקטיבית וכזו שבה הוא יכול ללמוד, ולתמוך בו בזמן שהם מנסים להשלים את המצופה. זהו אחד מרגשות חיוביים פוטנציאליים רבים שתלמיד עשוי לחוות. יתכנו גם רגשות שליליים ותחושות אלו יכולות להשפיע ישירות על תחושת התקווה שיש לתלמיד לגבי יכולתו להצליח, או לפחות להשלים את המצופה ממנו.

שקול גם כיצד תלמיד מקיים אינטראקציה עם סביבת הכיתה ואת הטריגרים הפוטנציאליים הגורמים לתגובות רגשיות. תהליך הלמידה הוא חושי מטבעו. תלמידים קוראים, מקשיבים, כותבים, חושבים, מעבדים, מבינים ומבינים מידע בזמן שהם מעורבים באופן פעיל בלימודיהם. עבור שיעור מקוון, ההיבט המעשית של הלמידה חסר ובכל זאת החוויה הכוללת עדיין זהה. זהו תהליך של מעורבות נפשית ובאמצעות מעורבות הנפש, יכולות להיות נקודות טריגר רגשיות לחוות.

כדוגמה, שאלות של תלמיד הן אינדיקטור שמשהו הופעל. לעומת זאת, נימה אגרסיבית בתוך משהו שתלמיד מסר מצביע על סוג אחר של טריגר רגשי. טריגרים קשורים לעתים קרובות לנקודות תקיעה וקונפליקט. ייתכן שתלמידים לא מבינים משהו שהם קוראים, הם לא יכולים להשלים משימה נדרשת, ייתכן שחסר להם מיומנות ספציפית או כל דבר אחר שקשור אליו.

אם התלמידים יכולים לנהל את התחושות שנוצרו כתוצאה מכך, ולמצוא עזרה או תשובות, הבעיה או הבעיה שחוו נפתרת. עם זאת, אם הם לא יכולים לקבל סיוע בעת הצורך, או למצוא תשובות בעצמם, הרגשות השליליים המורגשים עלולים להמשיך ולהתפתח. זה כאשר תסכול יכול להפוך לתוקפנות, או תחושת תקוע יכולה להוביל לתחושת תבוסה. אם לא בודקים אותם מספיק זמן, התלמידים עלולים להישאר עם תחושת חוסר תקווה לגבי יכולתם ללמוד.

המדריך המועיל

האם ניתן להימנע או למנוע את הרגשות השליליים הללו שחווים תלמידים? סביר להניח שמדריך לא תמיד יכול לומר בוודאות שכל תלמיד ירגיש מאושר בכל עת; עם זאת, ישנם צעדים שניתן לנקוט כדי למזער את ההשפעה של רגשות שליליים ולמנוע מהרגשות הללו להסלים לבעיות ארוכות טווח.

הפוך למשתתף פעיל: מדריך קובע את הטון של הכיתה, וזה כולל עד כמה הוא/היא יהיה נגיש ואחראי לתלמידים. אם הכיתה אמורה להיות ממוקדת תלמיד, המדריכים חייבים להיות מעורבים כמשתתפים פעילים. התלמידים צריכים לראות את המדריכים שלהם כמי שמלמד, מנהל את הכיתה ויש לו אמפתיה לחוויית התלמיד.

עזרו לתלמידים להתכונן: מדריך חייב גם להסתכל קדימה ולנסות לחזות בעיות ובעיות פוטנציאליות שעלולות להיתקל, ולעזור לתלמידים להתכונן. לדוגמה, ייתכן שתהיה מטלה מאתגרת שאמורה להיות בסוף השבוע ומדריך יודע משיעורים קודמים את התחומים שבהם התמודדו התלמידים. שיטה אחת להכנת תלמידים יכולה לכלול פרסום טיפים והצעות, כדי לעזור להם לתכנן קדימה.

צפו בסימנים של מאבק: על המדריכים להיות ערניים גם לסימני מאבק בקרב התלמידים ולהתערב בגישה אכפתית. סימנים אלה יכולים להיות ברורים בתגובות לדיון, החמצת מועדים או בנימת התקשורת. אתגר למדריכים הוא שמירה על מדיניות בית הספר תוך סיוע לתלמידים הנזקקים. בכל פעם שצריך לעשות חריגים, וזה חורג מהסמכות הניתנת כחבר סגל, זה הזמן לפנות לבית הספר ולהסביר את המצב. התנהלות כסמכותית אינה בונה מערכות יחסים, אלא הפגנת חום תוך אימון והדרכת תלמידים.

ניהול כיתה הוא עניין של מתן הדרכה מבוקרת ושמירה על מעורבות פעילה בכיתה שלך. כאשר התלמידים יודעים שהמדריכים שלהם זמינים, פעילים ונוכחים, יש סיכוי גבוה יותר שהם ירגישו תקווה לגבי הכיתה, תפקידם בתהליך הלמידה והיכולת שלהם להצליח. אם אתה יכול לטפח רגשות חיוביים בקרב התלמידים שלך, הם יהיו הרבה יותר מוכנים לנסות להשלים את המשימות הנדרשות, להשתתף בדיונים, ואפילו לעשות טעויות בדרך, מכיוון שהם יודעים שמישהו נמצא שם כדי לעזור להם. זהו אחד ההיבטים החיוביים ביותר של למידת מבוגרים, כאשר התלמידים חשים תקווה ומעורבים בכיתה.

Animation can be used to inform, educate, advertise and express emotions just as live action can by using the same techniques; such as the use of colour, film language and sound. The NSPCC advert by Russell Brooke on television is a good example of how animation can be more effective than live action. There is no limit to how much a situation or an action can be exaggerated but still remain to be convincing. In the advert if a real child was being thrown around it would be extremely controversial and although it is actually what is going on behind closed doors it would be too much for some people to watch. The animated character is created in a way that portrays the child in a way that will get the message across. This example shows how valuable a tool animation really is, that it is not just a media form to entertain young children. It is also a good vehicle to show that cartoon violence can be used to a positive end.

On the other hand cartoon violence can be quite aggressive and graphic like the ‘Grand Theft Auto’ video games series and some Manga features involve a lot of violence and gore but created in a quite realistic way, not suitable for a young audience where as cartoons adapted from Marvel comics such as ‘Spiderman’ and the ‘X-Men’ are primarily orientated around fighting but done in a less bloody way. The fight sequences involve a few kicks and punches and a superhuman power is used which doesn’t normally inflict much gory, physical damage on the opponent, instead the loser is left with a scratch or two on their face with a trickle of blood oozing from their mouth. The fights, realistic as they may be, are not overly graphic, otherwise they would have to be shown after the watershed, but they are descriptive enough to express what is going on within the story. Most important of all is the fact that good always triumphs over evil in these cartoons. This does not justify the fighting but neither does it encourage it. Fisticuffs in a live action feature is always more violent than fighting in cartoons as it involves real people who can get hurt whereas cartoon characters feel nothing, making the fighting seem less realistic than a live action fight sequence.

The belief that animation is a media form directed mainly at children is not necessarily true, but in some situations this can be used to the advantage of the producers. A good example of this is the recent ‘DairyLea’ commercials, created in a 3D Stop Motion technique it shows some talking cows encouraging children to eat their product, not just on its own, but with mashed potato. The advert shows that ‘DairyLea’ can be mixed with other foods and the format is more memorable to children (the talking cows), therefore they are more likely to ask their parents to buy them some. Another good example of animation aimed at children is the ‘Green Cross Code’ (stop, look and listen). This informative commercial shows hedgehogs crossing a road in an animated and musical way, encouraging children to do as they do and they will be safe. This format was chosen so children will remember how to safely cross the road as told by singing hedgehogs-which would not have been possible in real life through a live action format. The advert offers an interesting, memorable alternative to mundane, forgettable, live action instructions.

Since animation is made popular by children, (for example, the phenomenon of the ‘Pokemon’ series) there are a number of ways producers can capitalise on the launch and success of a series. The producers see many ways of making more money from a successful cartoon because they know that children will do anything to get their hands on elements of merchandise, for example the ‘Pokemon’ battle cards. Merchandise does not just stop at playing cards though; there is stationary, cutlery, bags, toys, clothing, books, posters and video games. It is this side of animation that results in adults distancing themselves from the genre because of the fact that the cartoon series is blatantly aimed at children and so this is enough to put them off watching. Formerly the animation format adopted a biased approach aimed solely at a younger audience. In the early days animation it was fascinating concept, a drawing that was moving. Since it was a new concept people of all ages took an interest.

Now the omnipresence of the format through the years that people find it entertaining up to a point in their lives then just stop watching animation as they get older, then when they have kids of their own the viewing process starts again. It is because of this misconception of the format and its association with youngsters that successful attempts have been made to break this mould. Since some adults have an interest in animation specific titles and series’ have been aimed at an adult specific audience, these include the ‘2DTV’ series, some ‘Manga’ titles, Comedy Central’s ‘South Park’, ‘The Simpsons’, ‘Futurama’ and the Japanese ‘Hen-Tai’. To conclude this point, John Serpentelli writes in an article, that “The connection between children and animation seems simple enough. To a child, anything is possible and the same is true for animation.” The animation format is also able to inadvertently teach children about the artistic side of animation, as John Serpentelli says, “Since animation is an art form that can involve almost all other art forms and children can directly encounter the art world in an unfiltered manner.”

A recent comeback of 80’s animation has shown resurgence in popularity of classics such as ‘The Clangers’, ‘Bagpuss’ and ‘The Magic Roundabout’. Adults who viewed these animations when they were younger tune in to see these classics of their day, and their children join in. Some adults are required to watch animated videos in the workplace, on issues of safety. Having to watch, follow and understand irritatingly obvious and drab pieces of animation could be enough to put some adults off the format, believing the genre is as bad as the video they had to view. This also shows that animation can be as realistic and informative as live action, but simpler to understand, where as on the other hand cartoons aimed at children, however unrealistic, sometimes incorporate a moral or advice at the end of the episode, in an effort to teach the youngsters watching what is right and what is wrong. The reason being for this is that if children see their favourite cartoon character doing something or telling them to do something then they might be encouraged to do as they say. This just shows that if done correctly animations can be as entertaining as they are informative or educational for a range of audiences.

Within video games the games character which the player controls is brought to life by using animation. The character would be lifeless if it was not animated and so the use of animation is crucial. The incorporation of animation does not stop there as FMV’s (Full Motion Videos) are also used to tell a story within a video game. This is a good example of how animation can make the impossible possible; by giving inanimate objects and characters life.

Animation is a priceless tool for all types of media when the impossible is required to become possible. For example, there are no limits to action or comedy in an animated feature, and animation provides these additional effects in a live action feature, effects that would not be possible to recreate safely or due to the limitations of a human actor. An example of such effects that are used in the movies is in the film ‘The Mask’ starring Jim Carrey to allow the face of the mask wearer to become very rubbery, distorted and very flexible. Animation allows the actor’s face to become very pliable, allowing things to happen to it that are not humanly possible. The animation techniques incorporated within films are normally used in the special effects areas. This has been true as far back as movies such as ‘Sinbad’ where Ray Harryhausen’s 3D stop motion monsters were revolutionary in their day and opened up a whole new unchartered area of the world of film. As painstaking as the monsters were to bring to life the end results were astounding and very effective, adding a whole new atmosphere and dynamic to a movie. Examples of the use of this technique in films are: ‘Robocop’ and the ED-209 machine and the stone gargoyles in the film ‘Ghostbusters’ to name but two of many. The use of 3D stop motion within a live action movie did not get left behind though in favour of the technologically advanced effects that computer graphics offered. Animation can have a unique manipulative effect on objects as it can turn normally innocent lifeless objects into dark sinister beings In contrast, animation can turn toys into what children want them to be if they could come to life, as for example in Disney’s ‘Toy Story’. Again here is that element of target audience, depending upon what age group is being targeted animation can be as dark or as cheerful as required.

In the world today it is becoming increasingly clear how popular and widespread animation has become. The production of an animated feature or series is carried out in an almost identical process to that of a live action feature or series. For instance, both formats need a good story, as this will hold the attention of the audience. The story is then required to be storyboarded, just as a live action feature is. Correct use of film language is essential in both formats whether to create an action, suspense or an emotional sequence. Characters are incredibly important to both formats. The audience need to like, relate to or in the ‘bad guys’ case, hate them. If the cast lack the attributes then the audience just will not care what happens to the characters, will not feel involved in the feature and lose interest. Since a live action feature casts real life and famous actors to attract the audiences, animation is also taking advantage of this element but because the animated features involve computer generated characters, not real life actors it is just as important to give that character a personality, to convince the audience that a computer generated character can have just the same effect on them as a real life star. This is why Disney features are increasingly using big-name Hollywood actors and actresses within them to create believable and likable characters, as well as the fact that recognizable voice talent brings in bigger audiences just as live action films with well known stars attract bigger audiences. An example of this is ‘Toy Story’ where actors such as Tom Hanks, who provides the voice for ‘Woody’, have been involved with the feature and this in turn makes the genre more popular as it will encourage more people to see the film if they can recognize a voice or the film is associated with successful and famous actors.

There are many important similarities in the process of making a live-action feature and producing an animated feature. For example whether the character is animated or is a real person, they both have to convincingly portray emotions, express body language and provide an effective dialogue and realistic expressions. As well as the characters, aspects such as film language are important in both features to allow a situation to be suspenseful, emotional or to create an effective action sequence. As well as the visual aspect, the audio, too, has to be able to convince an audience and to add atmosphere to a scene. These are common similarities between producing an animated feature and making a live action feature. For example there is a much broader scope to what can be achieved in an animated feature over a live action movie, as live action tends to have a realistic edge since the actors are real people and props are real and so on An animated feature can be realistic or unrealistic and the situations and characters are in the hands of the animators. In live action however there are limits to what human actors can do. Also there is no need for stuntmen or stunt doubles in an animated feature, and animated characters are more flexible than real life actors since they don’t question working hours and make no wage demands! As technology has shown there could be no need for real actors soon as computer generated characters are becoming more and more realistic, one only needs to view recent animated features such as ‘Final Fantasy: The Spirits Within’. Even though the media forms of animation and live actions differ, the bottom line is best said by Professor Nina Martin, “The history of animation is in tandem with live action film. You cannot understand the history of live action narrative film without including animation”.

Despite there being many comparisons between live action film and animation, essentially both are the same, since”…the definition of cinema is rooted in the ability of its basic technology to present a series of representational images (and perhaps sounds) that create the illusion of movement where of course there is nothing but still images flashing at a prescribed speed.” An extract from ‘The Cinema Book 2nd Edition’. This emphasises the fact that both live action and animated films are created in the same ways but the only difference being the way in which they are expressed, live action as live action and animation as a primarily drawn medium but both forms consist of multiple images to create a sense of movement within the piece. To break this down even further, animation has been described by some critics as “Cinema at its purest” also from ‘The Cinema Book 2nd Edition’. “Since animation creates movement where there was never any ‘real’ motion at the pre-filmic stage”.

As more people become aware of how animation can be used and what it can do, it is increasingly being incorporated within live action films. For example it can be used to recreate dangerous stunts without putting anyone’s life at risk by using the ‘Green Screen’ technique, most recently seen it the box office hit film ‘Spiderman’ where the character is seen swinging high up from building to building, without actually having to in real life. An alternative use of animation is when something impossible for a human actor to do is done via animation, for example in the movie ‘The Mask’.

It is not just recently that movie crossovers have become popular. However they were also used in features such as ‘Mary Poppins’, where the human actors were sharing a world with animated creatures that interacted with each other. Since then films such as ‘Who Framed Roger Rabbit’, ‘Space Jam’ and ‘Rocky and Bullwinkle’ have each used this genre crossover successfully. The purest form of this technique is ‘direct on film’, where animation is created on film reels, specifically one medium is created on another medium. An extract from ‘The Cinema Book 2nd Edition’ explains that, “Such animation makes the fullest use of the medium as it foregrounds the entire process of making, projecting, and finally perceiving movement where none ever existed.”

The advancements in computer technology have enabled the animation format to go a step further, creating frighteningly realistic films and film effects. Paul Wells shows in an article from ‘Art and Animation’, “Live action and ‘animation’ are once more converging in ways that make one indistinguishable from the other, and servicing a new orthodoxy in ‘realism’ in many feature films like ‘Jurassic Park’ and ‘Twister’.” As the genre becomes ever more popular and more widely recognized as ‘Disney’ is a household name, just as Steven Spielberg is known for making great live action movies, Disney makes great animated features, as well as Warner Brothers, Hanna-Barbera and more recently Matt Groening. As a tool, animation is becoming used more often as it becomes more flexible as animation becomes more technologically advanced and ever more ground-breaking.

Such an example is the use of animation within video games which enables realistic visuals to be used in a computer generated, fictional world. ‘The Getaway’ on the PlayStation 2 shows how games are becoming more like interactive movies. The setting, London, is a real location recreated in painstaking detail. Vehicles have been created to resemble them in real life and the game uses real actors that have been created to look like their real life counterparts. The actors were motion captured and scripts were recorded, the same processes which an animated feature is produced. They were then used in the game to make the characters more convincing and believable. The game shows how animation can be pushed to its technological limits, proving that animation can be as real or as unrealistic as it needs to be. The game offers such an element of realism that the actors involved have actually been offered roles in popular television shows, for example the Joe Rice who plays the police officer in ‘The Getaway’ has recently been in ‘EastEnders’, showing that the live action and animation cross over are becoming more popular. Advancements in computer capability and its technology have enabled animation to have even more uses than ever before, but as Sean Wagstaff says from his Book ‘Animation on the Web’, “There’s no question that the art of 3D has not yet fully evolved, and in the hands of far too many users, it is still a science more than an art.”

אם אתה מחפש דרך להתחיל לצאת עם נשים נוצריות, ייתכן שהתשובה תהיה קרובה כמו המחשב שלך. בימים אלה יש שפע של אתרי היכרויות מקוונים, כולל אתרים רבים המוקדשים להיכרויות עם נשים נוצריות. מציאת המיטב משירותי היכרויות נוצריים מקוונים אלה תעזור לך למצוא את הנשים האטרקטיביות והמצליחות ביותר מבחינה רוחנית בעיר או באזור שלך במדינה.

הערכת שירות הכרויות נוצרי מקוון

 

כמובן שלא כל אתרי ההיכרויות באינטרנט לנוצרים נוצרו שווים, וחשוב להעריך כל אתר בקפידה. אחרי הכל, אם המטרה הסופית שלך היא להתחיל לצאת עם נשים נוצריות, תצטרך לוודא שיש הרבה נשים נוצריות רווקות שנרשמו לאתר. תמיד כדאי לעיין בפרופילים של האתר לפני ההרשמה. לחלופין, במקרים מסוימים, נצל את מלוא היתרונות של חברות בסיסית בחינם (מוגבלת) כדי להסתכל סביב ולראות אם תכונות האתר וחברים אחרים מתאימים לך. במקרים אחרים עשויה להיות הצעה כלשהי של חברות ניסיון בחינם, ומומלץ לקבל את תקופת הניסיון הזו אם היא מוצעת. תקופת ניסיון זו תאפשר לך לקבוע אם האתר שמצאת יהיה מקום טוב להיכרויות עם נשים נוצריות באזור העניין שלך.

 

כאשר מעריכים שירות היכרויות נוצרי מקוון עבור היכרויות עם נשים נוצריות, מומלץ לעיין בפרופילים של הנשים שכבר חברות, תוך שימת לב קפדנית לדברים כמו היכן הנשים הולכות לכנסייה ובאיזו תדירות, רמת המחויבות שלהן ישו ורמת הבגרות הנוצרית שלהם. מידע זה יעזור לך לקבוע אם האתר מתאים או לא להיכרויות עם נשים נוצריות, או סתם אתר הכרויות חילוני שמתחזה לאתר היכרויות נוצרי. חלק מהאתרים נראים על פני השטח כאתר הכרויות נוצרי, כאשר למעשה האתר הוא רק אתר הכרויות חילוני שמתחזה לשירות היכרויות נוצרי מסיבה אחת בלבד, כסף! הכסף שלך!

 

הצטרפות לשירות הכרויות נוצרי מקוון

 

לאחר שמצאת אתר שאתה סומך עליו וחושב שיהיה טוב להיכרויות עם נשים נוצריות, זה הזמן להירשם ולהתחיל לבנות פרופיל היכרויות אישי משלך. בעת יצירת הפרופיל שלך חשוב להיות כנה וכנה לגבי מה שאתה רוצה משותף נוצרי להיכרויות ומה יש לך להציע. נסו לא לבזות את עצמכם מדי או להתנשא מדי בזמן שאתם בונים את הפרופיל שלכם. הנשים הנוצריות באתר יעריכו כנות – אם אתה מתכוון להתחיל לצאת עם נשים נוצריות תצטרך להיות כנה הן לגבי התכונות הטובות והן לגבי החסרונות שלך.

 

לצאת עם אישה נוצרייה רווקה פנים אל פנים

 

לאחר ששלחת את פרופיל ההיכרויות המקוון שלך ומצאת מספר התאמות, הגיע הזמן להתחיל ליצור איתם קשר במטרה לצאת עם נשים נוצריות פנים אל פנים. אבל אל תמהרו בדברים. קח את הזמן שלך להכיר את הנשים הנוצריות הרווקות קצת יותר טוב לפני שאתה פוגש אותן באופן אישי. בימים אלה היכרויות עם נשים נוצריות יכולות לנקוט במספר גישות שונות. חלק מהגברים ירצו לפגוש את השידוכים שלהם באופן אישי מיד, בעוד שאחרים עשויים להעדיף להכיר קודם כל את השותפים הפוטנציאליים שלהם לדייט בעולם הוירטואלי. לא משנה באיזו גישה אתה נוקט להיכרויות עם נשים נוצריות, חשוב להיות כנה בשיחות שלך, במיילים ובפרופיל ההיכרויות המקוון שלך. פרסם תמונות עדכניות ללא שינוי. אחרי שתכירו זה את זה, תצטרכו לקבוע מתי לעשות את הצעד החשוב הזה של מפגש פנים אל פנים.

לצאת עם אישה נוצרייה רווקה

גברים מסוימים עשויים להיות מאוימים כשהם מתחילים לצאת עם אישה נוצרייה, במיוחד אם היא נוצרה יותר מהם, אבל חשוב להיות רגועים, קרירים ואסופים בדייט הראשון החשוב הזה. גברים נוצרים עצבניים עשויים להיות מסוגלים להניח את דעתם בידיעה שהם כבר למדו להכיר את חברתם הנוצרית באינטרנט. התפלל לגישה הנכונה. אחרי הכל אלוהים מכיר את שניכם טוב יותר ממה שאתם מכירים אחד את השני.

 

זכור כי המשיח פועל בכל הנוצרים כדי להתאים אותנו לדמותו של ישוע המשיח. דמות דמוית ישו היא שבסופו של דבר תנצח את לבה. התפללו לשלום העולה על כל הבנה, בקשו מאלוהים את הכוח להיות רק אתם, ובטחו בו לתוצאות טובות. אמנם היכרויות עם כמה נשים נוצריות עשויות להפחיד בהתחלה, אבל בסופו של דבר זה יכול להיות מאוד מתגמל גם כן. אתה מקבל את הזכות לבלות עם אחות במשיח, בתו יקרה של בורא היקום.

 

תחשוב על זה כמו לצאת עם בני מלוכה נוצרים והתייחס אליה כמו נסיכה.

אני הולך להראות לך את השיטה המדויקת שבה השתמש נרקיסיסט כדי לתמרן את התפיסות שלך כדי שיוכלו לפרוק אליך ולספק את הצרכים שלהם ולשאת את הרגשות הרעים שלהם. נרקיסיסטים הם מסובכים, אבל הם גם נוסחתיים ויש להם דפוסי התנהגות ניכרים כאשר מלמדים אותך איך לזהות אותם.

לנרקיסיסטים יש בעיות אישיות בלתי פתורות שהם נאלצים להתמודד איתן על בסיס קבוע ומתמשך. כשההפצצה הזו של רגשות רעים מכה, השיטה שלהם להקלה על הכאב היא להתעלל רגשית באחרים כדי לקבל אותו כשלו. כל הנרקיסיסטים משתמשים בשיטה הזו מכיוון שהיא עושה עבורם שלושה דברים:

• זה מיד מוריד את זה מהם. הם מרגישים שזו בעיה שלך ולא שלהם. אתה הבעייתי והם חסרי בעיות. כשאתה מרגיש רע ומצליח, זה גורם להם להרגיש טוב, במיוחד אם הם אלה שגרמו לך להרגיש רע.

• הם מרגישים כמו אדם טוב בתהליך, עוד דרישה נרקיסיסטית, אם כי ההגדרה של טוב וטוב חברתי אומר דברים שונים עבור נרקיסיסטים שונים.

• ולבסוף, הם נהנים לפגוע בך. הם שואבים הנאה מהכאב שלך. זה גורם להם להרגיש חזקים ושולטים בך, מה שגורם להם להרגיש טוב ושולטים בעצמם.

יש להם צורך פנימי לזרוק את הבעיות שלהם אליך, אבל הם לא יכולים להיראות זדוניים בזמן שהם עושים את זה, אחרת לא יהיה להם מה להתחיל איתו.

הם צריכים להיות “חבר” שלך כדי לנצל את ההזדמנות “לעזור” לך עם הבעיה שהם זה עתה יצרו עבורך. נרקיסיסטים תמיד מוודאים שיש הרבה בעיות שאפשר לנצל מהן. אם אין בעיה, הם ייצרו אחת.

אז הבעיה היא לא בעיה עצמה, הבעיה היא שהם צריכים שקע עכשיו והם צריכים ליצור בעיה כדי להשיג אחד. כך הם הופכים דבר למשהו שהם יכולים להשתמש בו במשך שנים על גבי שנים נגדך, ובונים ממנו ברציפות.

הנה הנוהל שלהם:

1. צור בעיה שמעורבת אותך, ואז סובב אותה כך שתהיה אחראי ומחויב לתקן אותה

זה חייב לערב אותך כי אז הם יכולים להפוך את זה כראוי כך שאתה צריך להיות זה שיתקן את זה. לא רק שזה כרוך, אלא שאתה גרמת לזה, אתה מקור הבעיה וההתנהגות שלך צריכה להיות מתוקנת על ידם. אתה אחראי ואחראי לבעיה הספציפית הזו, מכיוון שהיא כרוכה במשהו שעשית, כמו השארת בגדים נקיים במייבש זמן רב מדי.

יצירת בעיות היא החלק הקשה, אז הם בדרך כלל שומרים רשימה של דברים בראש שהם יכולים להשתמש בהם. רשימה זו נבנית עם הזמן, והם כל הזמן מוצאים ושומרים על זוויות חדשות להטריד אותך.

ספינינג הוא החלק הקל, כי אתה תעשה עבורם את העבודה עם ההערכה העצמית הנמוכה שלך. הם כבר בחרו ובחרו בך במיוחד כקורבן שלהם, ושאתה תישא בנטל של ההתעללות שלהם. בעוד שיצירת בעיה דורשת הוכחה, לשים את כל זה עליך היא אישית ורגשית; זה לא דורש סיבה או היגיון. הם גורמים לך להרגיש שזו אשמתך, ובהיותך אדם טוב, אתה תמהר פנימה / תרד למטה כדי לתקן את זה.

הבעיה היא שהשארת בגדים נקיים במייבש אינה תירוץ הולם ואינה יכולה להצדיק את ההתעללות שהם צריכים להמיט עליך, אז הם חייבים להחמיר את זה הרבה יותר ממה שהוא, אחרת הם ייראו רע.

מה תהיה הבעיה? ובכן, הכל תלוי איך אתה מתנהל וחי את חייך. נרקיסיסטים הופכים תכונות אופי חיוביות לפגמי אופי שמטרידים אותם. לא משנה מה תעשה, הם ימצאו דברים לא בסדר איתך. הם צריכים להתמודד איתך כאדם אם אתה מתכוון לשמש להם כשטיח הדלת.

תכונותיך יוצאות דופן שמבדילות אותך מכולם הן הסיכון הגדול ביותר עבורם. על ידי השמצה של הדברים שאתה הכי יקר בעצמך הם הורגים שתי ציפורים במכה אחת בכך שהם לא רק רוקנים את מקור הכוח שלך נגדם אלא גם הופכים אותו לנשק נגדך. אם אתה בן אדם על כדור הארץ, הם ימצאו משהו ש”לא בסדר” איתך.

2. הצב את עצמם כקורבן לבעיה והיחיד שיכול לפתור אותה

זה חיוני שההבחנה תיעשה בלי לומר: אתה גרמת לבעיה והם הקורבן שלה, מה שגורם לך להרגיש שאתה טועה והאיש הרע. אלא אם כן נכנסת לפעולה כדי לתקן את זה, עשית זאת בכוונה ונהנית לפגוע בהם.

עכשיו אתה מעלה אותו להילוך גבוה וצולל ממש בניסיון להקל על הבעיה, אבל משהו מוזר קורה: הם למעשה חוסמים אותך מלפתור את הבעיה, חוסמים אותך באגרסיביות ומניחים אותך שנית.

למה? מכיוון שאתה לא יכול לפתור את הבעיה, אתה לא מסוגל. אם היית עושה את זה היית טוב ותגאל את עצמך בגלל ההתעללות שלך בהם. הם חייבים להיות אלה שיעשו את זה, כי הם כל כך מעולים. הם לא צריכים לפתור את זה כי הם לא אחראים לזה, אבל הם יעשו זאת כי הם אנשים כל כך פנטסטיים.

3. עכשיו כשאתה מחויב לפתור את זה, הם יערערו אותך ויגדירו אותך להיכשל

המטרה כאן היא לגרום לך להרגיש רע, שלא היית מספיק וכשלת בהם לא בגלל חוסר מאמץ אלא בגלל שאתה לא מספיק. אנא זכרו שלא משנה מה תעשו, אתם תיכשלו, הם כבר דאגו לכך.

אם איכשהו אתה מצליח להתגבר על המחסומים שלהם ולפתור את הבעיה, הם חייבים לפצות בכך שהם פחות מרוצים מהפתרון שלך. זה אפילו יותר גרוע כי עכשיו הם צריכים להתעלל בך דרך אחרת וישירה יותר לפרוק את החרדה שלהם.

עכשיו הם רק צריכים לגנוב מכם את אור הזרקורים, להתמיד ו”לפתור” את הבעיה בעצמם. כפי שבטח ניחשתם, אין פתרון בעיות. מכיוון שהם אלה שיצרו את הבעיה, הם בשליטה יכולים לגרום לה להיעלם על ידי לא להעלות אותה שוב.

זה “נפתר” כי הם מרגישים טוב יותר והם הצליחו לגרום לך לפשל. הבעיה שירתה את מטרתה האמיתית בכיסוי הבעיה האמיתית וכעת היא יכולה להיעלם באוויר.

הם מרגישים טוב יותר כי עכשיו יש להם שחרור, הם לא מרגישים יותר מודעים לעצמם והדימוי העצמי שלהם לא רק שלם, אלא מחוזק וללא פגמים. שלך לעומת זאת לא ואתה במצב גרוע יותר עכשיו מאשר לפני שה”בעיה” הזו התעוררה.

הבעיה הייתה שהם הרגישו רע והיו צריכים לזרוק את זה אליך. הם זורקים את זה כי הם לא יכולים לבטא את זה, ועוד פחות מזה מכירים בזה בעצמם. כל מה שהם יודעים זה שהם מרגישים רע והתעללות בך גורמת להם להרגיש טוב יותר.

פתרון הבעיה מחמיר את המצב עבורם ועבורכם. הם לא יקבלו את השחרור שלהם, ירגישו רע וימצאו דרך אחרת לפרוק אליך, אולי עם אותה בעיה אבל סביר להניח עם בעיה חדשה.

תודה שקראת!

אישה חכמה לא רוצה להיות אויב של אף אחד; אישה חכמה מסרבת להיות קורבן של אף אחד. מאיה אנג’לו

במשך כל השנים שבהן פיתחתי תודעה כמו שלי, חטפתי כל הזמן סטירה בפרצוף על ידי הסטנדרטים הליבוניים של היקום והחלק הכי קטן שלו לגבי איך נשים צריכות להיות. אישה תמיד מצטיירת כמתנה מהשמים, יפה ואלגנטית, או כבת מלוכה במצוקה שניצלה על ידי גיבור שגורם לה להתעלף, או מכשפה רעה מאחורי כישלון של כל גבר. אבל אישה היא לא מתנה, היא לא רכוש, היא לא נכס. אישה היא לא מישהו שצריך להציל, אם צריך להגן עליה, אז ממה? וכן, הפסקה הזו תמיד נוכחת במאמרים הפמיניסטיים שלי. הדבר המעייף ביותר בלהיות אישה היא העובדה שאנחנו עדיין צריכים להיאבק על תדמיתנו כאינדיבידואלים, וזה נטייה לאופן שבו הגעתי לרעיון שמטרת המין האנושי היא לפרוץ מהשלשלאות של הסטריאוטיפי. . בני אדם מנסים להפריך ולהרוס את מה שקיים, מאמונות ועד אורח חיים ואפילו לצבע הנכון של המכנסיים שיתאים לגרביים שלך. הדחף הזה להשתחרר הוא הסיבה שבגללה חוסה נורה בפארק, למה רומיאו ויוליה מתו, ומדוע כל המהפכות והמלחמות התרחשו.

גרייס אוגוט או גרייס אמילי אקיני, הסופרת הקנייתית שבמקרה היא המחברת של הסיפור ‘הגשם הגיע’ וסיפורים רבים אחרים, הציגה את רגע “הפריצה” דרך מאבקן של הדמויות בשרשראות המחייבות של מסורות ותרבות . רבים מסיפוריה מתרחשים על רקע הנוף של אגם ויקטוריה והמסורת של אנשי לואו. אנשי לואו מעניינים, למעשה מעניינים מדי, במיוחד המסורות שלהם. הם לא מתרגלים את הטקס הנפוץ של ברית מילה לזכרים; במקום זאת הם שולפים 6 שיניים קדמיות כסימן של חניכה לקראת גבריות. ומסורות אלו הן הנושא המשותף לסיפורי אוגוט, כולל פולקלור, מיתולוגיות ולעיתים מסורות בעל פה.

הנושא הזה הוא למעשה המרכז של “הגשם הגיע”, סיפור על בתו של צ’יף שנבחרה על ידי האלים להקרבה על מנת שהגשם יבוא. הסיפור נקרא במקור “שנה של הקרבה” אבל השתנה לאיך שהוא עכשיו בגלל סיבות שלא ממש נכנסתי אליהן. ההשראות של אוגוט בכתיבה היו בעיקר מהסיפורים של סבתה לה כשהייתה עדיין צעירה ותפיסתה לגבי קונפליקטים של מסורת בחברה הוזנה עוד יותר כשעבדה כאחות ומיילדת גם באוגנדה וגם באנגליה. היא גם ייצגה את אנשיה בארגון אונסק”ו (ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו”ם).

בסיפור “ירד הגשם” הוצגו אינספור אמונות מסורתיות וחוקים חברתיים. התבסס אלמנט ההקרבה, דיכוי זכויות הנשים, אי השוויון בין המינים וכוחן של מסורות. הצהרה זו תוסבר באמצעות הניתוחים הבאים.

לאבונגו

הסיפור מתאר את לאבונגו כצ’יף שבמשך כל חייו ניסה לקבל את הסדר של אבות לואו. הוא התחתן עם חמש נשים כדי שיוכל להשיג בת, והגיעה אוגנדה, אבל הבלבול התחיל כשהאבות הקדמונים נכנסו לאיש הרפואה, חלומותיו של נדיתי, שאוגנדה נבחרה להיות החתיכה להקריב למפלצת האגם כדי לסיים הבצורת ולפתות את הגשם פנימה.

ישנן שתי השלכות של הקרבה בדמותו של לאבונגו. הראשון היה כשלא הייתה לו ברירה אלא להתחתן ולהתחתן שוב עד שלבסוף תהיה לו בת, שכאמור, למרבה האירוניה, נלקחה ממנו, מה שהפך את מאמציו לבלתי רלוונטיים, אם יורשה לי לומר.

הקורבן השני הוא בתו. כראש העם, הוא מחויב לבחור תמיד בשיפור העיירה על פני כל דבר או כל אחד, גם אם זו משפחתו, או הוא עצמו. אז התחיל הסכסוך בין תפקידו כצ’יף וכאב.

”אף פעם בחייו הוא לא עמד בפני החלטה כל כך בלתי אפשרית. סירוב להיכנע לבקשתו של מוריד הגשם פירושו להקריב את כל השבט, לשים את האינטרסים של הפרט מעל אלו של החברה. יותר מזה. המשמעות היא אי ציות לאבות הקדמונים, וככל הנראה למחוק את אנשי הלואו מעל פני האדמה. מצד שני, לתת לאוגנדה למות ככופר עבור העם יגרום לנכה לצמיתות של לאבונגו מבחינה רוחנית. הוא ידע שלעולם לא יהיה שוב אותו צ’יף”.

הוא נקרע בין מסורת למשפחה, אבל ככל שהסתירות בעולם מסתיימות, אחד ההיבטים המנוגדים גובר, וזה תפקידו כצ’יף גדול. הוא בחר לתת לאוגנדה ללכת לאגם ולמות למען הגשם שיבוא, כדי שהאנשים יחיו, כדי להישאר כצ’יף הגדול שתמיד שם את העיר במקום הראשון.

אוגנדה

“האבות בחרו בה כקורבן למפלצת האגם כדי שיהיה לנו גשם.”

זה הקו שאמר לאבונג’ו בפני העם כהכרזה על גורלה של אוגנדה. אוגנדה היא המפקדת של הבת של אנשי לואו, ובכל זאת, מעמדה לא עזר לשנות את גורלה. היא נבחרה על ידי האבות הקדמונים ולא היה דבר שלא היא ולא אביה יכולים לעשות נגד זה.

אוגנדה הוא שם שפירושו המילולי ‘שעועית’ בגלל עורה הלבן, דבר נדיר אצל אנשי לואו שהם ילידי הובנה.

כשמשפחתה ישבה בתוך החדר איתה בחוץ, היא חשבה שאולי הם רק מתכננים את החתונה שלה, וזה לבדו מסמל את חוסר היכולת של נשים בחברה שלהן לעמוד בעניין הנישואים שלה. אבל העובדה היא שאוגנדה וכל הנשים האחרות בחברה שלהן פשוט מקבלים את זה כחלק מחייהן, ולא הוצג שום זכר להתנגדות מאף מין נקבה. הם פשוט מקבלים דברים שיש לחברה להציע, זה לא משנה אם זה מגיע להם, מה שהם מכתיבים, וזה לבדו הוא הקרבה.

היא פחדה בהתחלה, וזו תגובה טבעית אם ידעת שהחיים שלך צריכים להסתיים למען ביטחון הרוב, אבל היא עדיין הלכה בגבורה לבדה אל האגם ונכנעת למותה שלה. האומץ שלה כבר היה מבוסס, והעניק כבוד לנבחרת הנשים, אבל אוגוט עשה טוויסט. האיש שאוגנדה אוהבת, וברור שאוהב אותה בחזרה, בא מאחוריה באמצע מסעה לאגם, ומציל אותה.

“עלינו לברוח במהירות לארץ הלא נודעת,” אמרה אוסינדה בדחיפות. “עלינו לברוח מהזעם של האבות ומהנקמה של המפלצת”.

בדיוק כשהמצב מתקשה, כשהיא יבשה כולה בלי מים לשתות, בא גבר ומציל אותה. אוסינדה, הגדולה והנפלאה, באה לעזרתה. זה כל כך קלישאתי בכל כך הרבה רמות כמו איך סופרמן תמיד מציל את לויס ליין, כמו ספיידרמן למרי ג’יין. גברים מאחורי מסכות הגיבור, מה שמזכיר לי איך מוצגות דמויות גיבורות על נשיות עם תחפושת מינימלית ושיער מושלם בין כל הקרבות והפעלולים. האופן שבו התקשורת מציגה יופי גורם לי לרצות להקיא.

מה זה באמת אומר להיות אישה? בסיפור הזה יש הרבה מראות שמשקפות נשים. אוגנדה היא האישה שמקריבה קורבנות. אפילו במיתולוגיה היוונית, נשים מקריבות קורבנות, אפילו אלים. הסטיה הקריבה את כסאה למען דיוניסוס. אמה של אוגנדה היא גם השתקפות אחת. אמה הייתה עצובה, למעשה מבוהלת, שבתה היחידה צריכה למות כדי לגרום לאחרים לחיות, אבל הדבר היחיד שהיא יכלה לעשות זה לבכות. נשים לפעמים חסרות אונים. הם תמיד תחת בעלים ותחת חוקים חברתיים, ואני לא מתכוון לזה פשוטו כמשמעו.

בסופו של דבר, אוגנדה ברח עם אוסינדה מהעיר וכל אנשיה. היא נכנעה להצעתה של אוסינדה לברוח ולחיות באושר ועושר עד עצם היום הזה, הרחק ממפלצת האגם, הרחק מעיני האבות הקדמונים והרחק ממשפחתה. ובדיוק כשהם הפנו עורף, השמים חשכו ונשאו טיפות מים. ירד גשם. כל אחד קיבל את האושר שלו.

גֶשֶׁם

גשם הוא אחד הסמלים הכי רגשיים שנעשה בהם שימוש בספרות, ובסיפור הזה כל מעשי הדמויות קשורים לגשם הזה. תושבי העיר החלו להיכנס לפאניקה כי עבר זמן רב מאז שירד גשם לאחרונה והמשאבים שלהם אוזלים, והפחד מהמוות בקרבם החל לעלות עם בוא הבצורת. וכמו שאומרים, זמנים נואשים דורשים צעדים נואשים, אז העם הגיע להחלטה להקריב אישה שעדיין לא פגשה גבר, כלומר ‘בתולה’, כדי להניב גשם, שזה דבר מאוד ברברי לעשות. . כל עניין ההקרבה הזה שקורה בסיפור גורם לי לחשוב שבכל הסיפורים שקראתי, זה ‘חובה’ שמי להקריב הוא תמיד אישה בתולה, גם בתנ”ך (בתו של יפת). למה לא גבר בתול?

בכל מקרה, בסוף הסיפור, גם אם אוגנדה לא באמת הוצעה למפלצת האגם ולא נטרפה אותה, השמיים עדיין יורדים גשם. זה יכול לומר שדי בקבלת גורלה של אוגנדה ככבשה מקרבת כדי לרצות את האבות הקדמונים ולתת להם את הגשם שהם רוצים.

הסיפור הזה הוא הוכחה לאופן שבו מסורות משפיעות על החלטות ומעשיו של האדם. מה שאנחנו היום כיחידים וכמין האנושי בכלל, הוא תוצאה של מאות ומאות שנים של התניה. מי אמר שהמסורת והאמונות של האדם שגויות? מי אמר שאנחנו שייכים לדור של מטומטמים שהמוח שלנו מוחלף בעולם וירטואלי שפיתחנו ומתקיימים איתו ביחד, שנקרא אינטרנט? מה זה באמת אומר להיות אישה? מי קובע את הנורמות? אני לא יודע את התשובות לשאלות שלי, כל מה שאני יודע זה שלכולנו יש מוח משלנו וזו אחריות להשתמש בו בפועל.

Introduction

World Wide Web (WWW) is the system of interlinked hypertext documents containing text, images, audio, videos, animation and more. User can view and navigate through these documents using hyperlinks or navigation elements which have references to another document or to the section of the same document. In a broader sense “The World Wide Web is the universe of network-accessible information, an embodiment of human knowledge.”

History of World Wide Web

WWW was first proposed in 1990 by Tim Berners-Lee and Robert Cailliau while working at the CERN, the European Council for Nuclear Research. Both of them came out with their individual proposal for Hypertext systems and later on they united and offered joint proposal. The term “Word Wide Web” was first introduced in that joint proposal. The history of every invention has lot of pre-history. Similarly the World Wide Web has also lot of pre-historical gradual development of hypertext system and internet protocols which made the WWW possible. The gradual development started in the early 1945, with the development of Memex, a device based on microfilms for storing huge amount of documents and facilitating organizing those documents. Later in 1968 “Hypertext” was introduced, which made linking and organization of documents fairly easy. In 1972 DARPA (Defense Advance Research Project Agency), started project that connect all research centers to facilitate data exchange which later adopted for military information exchange. In 1979 SGML (Standard Generalized Markup Language) was invented to enable sharing of documents for large government project by separating content from the presentation and thereby enabling same document to be rendered in different ways. In 1989 Tim Berners-lee came out with Networked Hypertext system form CERN Laboratory. In 1990, joint proposal for hyper text system was presented and the term “World Wide Web” first introduced. In 1992 first portable browser was released by CERN, and that had picked up industry interest in internet development. Today web is so much popularized and has grown to be so invaded in to our lives; it becomes almost impossible to imagine the World without web.

Web Evolution – What and How?

Each technology has certain distinguished characteristics and features. Similarly web has certain features such as data, services, mess-up, APIs, social platform and more. These features are continuously and progressively evolving in distinct stages with qualitative improvements over the existing. Web evolution is categorized and hyped with some fancy marketing terms like “Web 1.0”, “Web 2.0”, “Social Web”, “Web 3.0”, “Pragmatic Semantic Web”, “Pragmatic Web” and many more.

Yihong Ding, PHD candidate at Brigham Young University, in his article on “Evolution of Web” explained the development of Web by analogically comparing it with the human growth. Yihong Ding stated “The relationship between web pages and their webmasters is similar to the relationship between children and their parents. As well as parents raise their children, webmasters maintain and update their web pages. Human children have their normal stages of development, such as the newborn stage, pre-school stage, elementary-school stage, teenage stage, and so on. Analogically, web has its generations, such as Web 1.0, Web 2.0, and so on.”

Along with technological advancement web design also changed over the period of time. Initial design was simple hypertext read only system which allowed users to read the information. User was just a viewer of what is presented on the web. Gradually images and tables added with evolution of HTML and web browsers, which allowed making better design. Development of photo-editing tools, web authoring tools and content management tools enabled designer to begin creating visually appealing website design layouts. In the next phase of development, web design changed with the change in usability and the focus is diverted on the users rather than the content of the website. User interaction and social touch is applied to the web design. Now user is not just a viewer. User can drive the web with feedback, information sharing, rating and personalization. Gradually we got the mature blend of function, form, content and interaction, called Read/Write Web. Continuing this evolution, meaning is added to the information presented on the web so that online virtual representatives of human can able to read and interprets the presented information. This kind of web where user agent imitating human behavior, can read and understand the information using artificial intelligence is called semantic web.

Web 1. 0 (Read Only Web)

World Wide Web is evolved in stages. First stage was the basic “Read Only” hypertext system also termed as Web 1.0 since the hype of Web 2.0. In fact in the original proposed web model, Tim Berners-Lee envisioned web as the Read/Write Model with HTTP PUT and HTTP DELETE method. These methods were almost never used just because of security reasons.

Some of the Characteristics of Web 1.0

1. In Web 1.0 web master is constantly engaged with responsibility of managing the content and keeps user updating. Majority of hyperlinks to the contents are manually assigned by the web master.

2. Web 1.0 does not support mass-publishing. The content on the website is published by the web master and thereby does not leverage the collective intelligence of users.

3. Web 1.0 uses basic hyper text mark up language for publishing content on the internet.

4. Web 1.0 pages do not support machine readable content. Only human who are web readers can understand the content.

5. Web 1.0 provides contact information (email, phone number, fax or address) for communication. Users have to use the off-line world for further communication with this contact information.

6. In Web 1.0, web pages are designed to react instinctively based on the programmed condition. Specific result or response is generated when the programmed condition is satisfied. Web 1.0 model does not understand remote request and can not prepare response for potential request in advance. To clearly understand above characteristics of web 1.0, Yihong Ding in his article on “Evolution of World Wide Web” has analogically correlated World of Web 1.0 with the world of a Newborn baby.

Newborn Baby : I have parents

Web-1.0 Page : Webmasters

Newborn Baby : Watch me, but I won’t explain

Web-1.0 Page : Humans understand, machines don’t

Newborn Baby : Talk to my parents if you want to discuss about me

Web-1.0 Page : Contact information (email, phone number, fax, address, …)

Newborn Baby : My parents decide who my friends are. Actually, I don’t care

Web-1.0 Page : Manually specified web links

Newborn Baby : Hug me, I smile; hit me, I cry (conditional reflex)

Web-1.0 Page : Reactive functions on web pages

Source: Analogy from the Article by Yihong Ding from http://www.deg.byu.edu/ding/WebEvolution/evolution-review.html#w1:1 “The web 1.0 pages are only babies.

Web 2. 0 (Read Write Web)

“Web 2.0 is the understanding that the network is the platform and on the network is platform roles for the business is different. And the cardinal role is user adds value. And figuring out how to built database and things to get better so that more people use that and it’s the secret of web 2.0.

Web 2.0 is the business revolution in the computer industry caused by the move to the internet as platform, and an attempt to understand the rules for success on that new platform.”[4]

In Web 2.0 the idea of Consumer (Users) and Producer (Web Master) is dissolving. Web 2.o is more about communications and user interactions. Web 2.0 is all about participation. “Content is the King” often cited quote during early web 1.0 days, is now turned in to “User is the King” in Web 2.0. In web 2.0 users communicates through blogging, wikis and social networking websites. Everything on the web is tagged, to facilitate easy and quick navigation. Web 2.0 is also about combining it all in one single page by means of tagging and AJAX with better usability via lots of white space, and a cleaner layout. The API ability makes it possible for programmers to mash up data feeds and databases to cross reference information from multiple sources in one page. In contrast with web 1.0, web 2.0 has collective intelligence of millions of users.

Web 2.0 is all about improved version of World Wide Web with changing role and evolving business model where users learned to communicate with the other users instead of just communicating with the publisher of the content.

Some of the Characteristics of Web 2.0

1. Web 2.0 is the second version of Web providing RIA (Rich Internet Application) by bringing in the desktop experience such as “Drag and Drop” on the webpage in browser.

2. SOA (Service Oriented Architecture) is the key piece in Web 2.0. Buzzwords around SOA are Feeds, RSS, web services and mash up, which defines how Web 2.0 application exposes functionality so that other applications can leverage and integrate those functionalities providing much richer set of applications.

3. Web 2.0 is the Social web. Web 2.0 Application tends to interact much more with the end user. End users are not only the users of the application but also the participants whether by tagging the content, whether he is contributing to the wiki or doing podcast for blogging. Due to the Social nature of application end user is the interval part of the data for the application, proving feedbacks and allowing application to leverage that user going to use it.

4. In Web 2.0 philosophy and strategy is that “The Web is open”. Content is available to be moved and changed by any user. Web site content is not controlled by the people who made the web site but by the user who are using the web site.

5. In Web 2.0 Data is the driving force. Users are spending much more time online and started generating content in their passive time. Web 2.0 requires some of the key technologies to be used in the development of web pages. One of the important technologies is the AJAX which supports development of rich user experience.

6. Web 2.0 websites typically include some of the following key technologies.

– RSS (Really Simple Syndication), which allows users to syndicate, aggregate and to set up the notification of the data using feeds.

– Mashups, which makes it possible to merge the content from different sources, allowing new form of reusing of the information via public interface or APIs.

– Wikis and Forums to support user generated content.

– Tagging, which allows users to specify and attach human readable keyword to web resource.

– AJAX – Asynchronous Java Script and XML, which is the web development technique, allowing exchange of interactive data behind the scene without reloading the web page.

To clearly understand above characteristics of web 2.0, Yihong Ding in his article on “Evolution of World Wide Web” has analogically correlated World of Web 2.0 with the world of a Pre-School Kid.

Pre-School Kid : I have parents

Web-2.0 Page : Webmasters (blog owners)

Pre-School Kid : Parents teach me knowledge (though often not well organized)

Web-2.0 Page : Tagging

Pre-School Kid : I understand but maybe imprecise and incorrect

Web-2.0 Page : Folksonomy

Pre-School Kid : I can deliver and distribute messages, especially for my parents

Web-2.0 Page : Blogging technology

Pre-School Kid : Who my friends are is primarily determined by my parents’ social activities and their teaching

Web-2.0 Page : Social network

Pre-School Kid : Multiple of us can be coordinated to do something beyond individual’s capabilities

Web-2.0 Page : Web widget, mashup

Pre-School Kid : I can do suggestion based on my communication with friends

Web-2.0 Page : Collective intelligence

Following table distinguish the difference between Web 1.0 and Web 2.0

Web 1.0 is about : Reading

Web 2.0 is about : Reading /Writing

Web 1.0 is about : Publishing

Web 2.0 is about : Feedbacks, Reviews, Personalization

Web 1.0 is about : Linking Content using Hyperlinks

Web 2.0 is about : mashup

Web 1.0 is about : Companies

Web 2.0 is about : CommunityCommunity

Web 1.0 is about : Client-Server

Web 2.0 is about : Peer to Peer

Web 1.0 is about : HTML

Web 2.0 is about : XML

Web 1.0 is about : Home Pages

Web 2.0 is about : Blogs and Wikis

Web 1.0 is about : Portals

Web 2.0 is about : RSS

Web 1.0 is about : Taxonomy

Web 2.0 is about : Tags

Web 1.0 is about : Owning

Web 2.0 is about : Sharing

Web 1.0 is about : Web form

Web 2.0 is about : Web Application

Web 1.0 is about : Hardware Cost

Web 2.0 is about : Bandwidth Cost

Web 3. 0 (Semantic Web)

Web is no longer linking and tagging of information and resources. With the advent of semantic web concept, special information is attached to the resources or information so that machine can understand and read just like human.

Timer Berner Lee envisioned

“I have a dream for the Web [in which computers] become capable of analyzing all the data on the Web – the content, links, and transactions between people and computers. A ‘Semantic Web’, which should make this possible, has yet to emerge, but when it does, the day-to-day mechanisms of trade, bureaucracy and our daily lives will be handled by machines talking to machines. The ‘intelligent agents’ people have touted for ages will finally materialize.”

Semantic Web has derived from his vision of web as the universal medium for exchange of data, information and knowledge. Web 3.0 or Semantic Web is an Executable Phase of Web Development where dynamic applications provides interactive services and facilitates machine to machine interaction. Tim Berner Lee has further stated

“People keep asking what Web 3.0 is. I think maybe when you’ve got an overlay of scalable vector graphics – everything rippling and folding and looking misty – on Web 2.0 and access to a semantic Web integrated across a huge space of data, you’ll have access to an unbelievable data resource.” Semantic web is the an extension of World Wide Web in which web content is expressed in machine readable language, not just in nature language, so that user agents can read, process and understand the content using artificial intelligence imitating human behavior. In other words Semantic Web is an extension of the web where content expressed can be processed independently by intelligent software agents.

There can be several agents one can program within the context of vocabulary of the vertical domain.

For example

“Travel Agent”, who keep searching chipset air tickets based on your criteria and notify you when it gets the perfect one.

“Personal Shopper Agent”, who keeps looking for the specific product on the eBay and get it for you once it finds the one that match with all of your criterions.

Similarly we can have “Real Estate Agent”, “Personal Financial Advisor Agent” and many more.

All user is doing is just creating their personal agent which talks with the web services which are exposed publicly and there by taking care of lots of repetitive tasks.

Precisely Web 3.0 = Every human + Every device + Every Information

Characteristics of Semantic Web

1. Unlike database driven websites, In Semantic Web database is not centralized.

2. Semantic Web is the Open System where schema is not fixed as it may take any arbitrary source of data.

3. Semantic Web requires using Meta description languages such as Web Ontology Language and the Resource Description Framework (RDF). Annotation requires lot of time and effort.

Web n.0 – a Glimpse of the Future

Let me add one more element to the previous formula

Web 3.0 = Every human + Every device + Every Information = Everything in the context of current technology advancement.

Web 3.0 is still evolving and it is going to encompass everything. One can not envision anything beyond web 3.0 in the current technology advancement.

Breaking all current technological capabilities Raymond Kurzweil, the inventor of OCR (Optical Character Reader) envisioned Web 4.0 as the Web OS with intelligent user agents acting parallel to human brain. Following figure illustrate the evolution of Web along with technology advancement and the semantics of social connections. Source: Nova Spivack and Radar Networks

Conclusion

The evolution of web has gone through phases as mentioned in this article and that has introduced numerous technologies and concepts in various areas; software, communication, hardware, marketing, advertising, content sharing, publicity, finance and many more.

In a way the World Wide Web has changed the way people were used to look at things earlier. I believe this evolution is never ending and moving towards excellence.

References:

Time – An Oxymoron or A Paradox?

A paradox is a statement or group of statements that leads to a contradiction or a situation which defies intuition.

The word paradox is often used interchangeably with contradiction. Often, mistakenly, it is used to describe situations that are ironic.

In literature, the paradox is an anomalous juxtaposition of incongruous ideas for the sake of striking exposition or unexpected insight….

An oxymoron (plural oxymora (greek plural) or, more often, oxymorons) (“sharply dull” in Greek) is a figure of speech that combines two normally contradictory terms. (include bittersweet, virtual reality, and living dead). A rhetorical device in which two seemingly contradictory words are used together for effect: “She is just a poor little rich girl.”

Moros “stupid.” Rhetorical figure by which contradictory terms are conjoined so as to give point to the statement or expression; the word itself is an illustration of the thing. Now often used loosely to mean “contradiction in terms.”

A paradox (disambiguation) is a self-contradictory or counter-intuitive statement or argument.

Paradox (database), a relational database management system

It has occurred to me that many people did not grasp the reality of what the movie “The matrix” had to offer. It entailed the wisdom and affect of where and what we are. Through several conversations around what we call the “Catharsis Table”, the topic of time came to play. It just “Shows-to-Go-Ya” how some folk just don’t get it; hence the “Great Digital Divide!”

“I can only show you the door, it is up to you to walk through!” I hope the quotation is correct. You’ll forgive me if it isn’t, yes? Let’s start with the definition and conception of time. One argument from one of the fella’s is there is no such thing as time! How profound! I asked, if there is no such thing as time, how is it that we move through life and its challenges? He came back, “Motion is the true definition of time as well as growth!” I asked, if you are to move and grow, does it not occur over time? The brother then stated that time is a description conceived by man!” “Therefore, time does not move!” Okay, but is it not true that every thing occurs over a period of what…time, yes? The man pondered for a moment. He then replied, “The Sun does not move, the planets revolve around it.”

I agreed. Albeit, does this not occur over time? If a man grows from one year to sixty years of age, does it not occur over time? The argument continued as others joined. They all concurred with my hypothesis. I will take advantage of this time…and interject the definitions as we know them, i.e., posted and written statements –

Time: (Represents the present as being between the past and the future)

From “Wikipedia, the free encyclopedia”

The flow of sand in an hourglass can be used to keep track of elapsed time. It also concretely represents the present as being between the past and the future.

Time is a component of the measuring system used to sequence events, to compare the durations of events and the intervals between them, and to quantify the motions of objects. Time has been a major subject of religion, philosophy, and science, but defining it in a non-controversial manner applicable to all fields of study has consistently eluded the greatest scholars.

Among prominent philosophers, there are two distinct viewpoints on time.

One view is that time is part of the fundamental structure of the universe, a dimension in which events occur in sequence, time travel, in this view, becomes a possibility as other “times” persist like frames of a film strip, spread out across the time line.

Sir Isaac Newton subscribed to a realist view is that time does not refer to any kind of “container” that events and objects “move through”, nor to any entity that “flows”, but that it is instead part of a fundamental intellectual structure (together with space and number) within which humans sequence and compare events.

This position is what I believe my friend was attempting to communicate.

Another view, as described by Gottfried Leibniz and Immanuel Kant holds that time is neither an event nor a thing, and thus is not itself measurable nor can it be travelled.

“A prime motivation in navigation and astronomy, temporal measurement has occupied scientists and technologists, as well.”

It’s been said that periodic events and periodic motion have long served as standards for units of time. Examples include the apparent motion of the sun across the sky, the phases of the moon, the swing of a pendulum, and the beat of a heart. Currently, the international unit of time, the second, is defined in terms of radiation emitted by caesium atoms.Time is also of significant social importance, having economic value (“time is money”) as well as personal value, due to an awareness of the limited time in each day and in human life spans.

Would you not agree with this definition of Time as it relates to your/our experience of time? Does time exist? Is there such a thing as time, as we know it? My friend insists that it doesn’t. I say that one cannot do anything with or without time. It takes time to get things done. It takes time to post the comments/report that you are viewing at present. Past, present, and future occur over what? Time! Would you agree that time represents the present as being between the past and the present? Everything that has a beginning has an end. And it occurs over time!

Now let us move on. The concept of the Matrix has been mentioned and explained in the Holy Scriptures. In the movie/story, it’s described as a universe. The “Nebuchadnezzar” was the vehicle in which the starring team is being conveyed through the canals of the Matrix…remember? Why was the ship given that name?

Take a look at your daily routine…the life-style to which we are all accustomed. It doesn’t matter whether you reside in the city or the country, you are part of the structure of our society as we know it. Are we a program within the Matrix of society?

What is a program? A program is a set of written commands or instructions that can be compiled and/or interpreted…understood by a computer.

Programs can also be transformed to run as an executable set of instructions to get a computer to do what you want it to do. Now with that being said, is it feasible that we can and are programmed to do what we and/or someone wants us to do? How about the training we receive in order to do a particular job? What about the things that are taught to us as we grow and function within the family structure and/or society?

One might view a program as a recipe. A recipe is a set of instructions, (a syntax, or an algorithm), that guide the cook while preparing a particular dish, yes? The description of the ingredients in a pie or cake, for instance, is the things needed to convert the raw material into the desired product. A computer works in the same way. The concept is very similar. A person is given a set of instructions to carry out a particular task. People follow a certain set of rules or instructions in their daily routines, don’t you think?

In the movie, the Matrix has run afoul or is in a state of chaos. It’ broken.

When a program or a computer is not operating the way that it is supposed to, we take steps to correct them…we want it fixed. When a person is sick or not behaving the way that one should, we call a doctor or a particular professional to make things right again, right? Well a patch is what IT pros (and non-pros) use to make corrections to the program or computer. They fix the things that are wrong in the program or the computer. Many would rely on a computer geek to get their PC’s up and running. That’s one of the reasons that IT personnel rely on updates to offset the possibility of glitches or malfunctions. In the case of the Matrix movie, “Neo” can be described as the patch, the thing or program that is sent to make things right. One could also interpret the Neo program as the ultimate program or an upgrade. What would the purpose of the all seeing, all knowing Oracle represent? Can it be viewed as an “All Mighty Being?”

The inference of religion has been noted in the story. The character “Neo” was described as “The One!” Morpheus has described “The One” throughout the story, as the savior he’s been waiting for. Note the names: “Switch”, “Cypher”, “Trinity”, “Mouse”, “The Architect”, “Link”, and “Apoc!” What do they infer? Would it be politically correct to assume “The One” being the description of a “Messiah?” The description of these names are also peripherals of computing devices.

“Did you know that the first Matrix was designed to be a perfect human world…where none suffered, where everyone would be happy?” The architect posed that question. “It was a disaster.” “No one would accept the program.” “Entire crops were lost. Some believed we lacked the programming language to describe your perfect world. But I believe that, as a species, human beings define their reality through suffering and misery.”

“The perfect world was a dream that your primitive cerebrum kept trying to wake up from. Which is why the Matrix was redesigned to this: the peak of your civilization”, said Agent Smith.

“To deny our own impulses is to deny the very thing that makes us human”, stated Mouse.

Morpheus holds up a Duracell battery and says, “What is the Matrix? Control? Is it a program within an operating system? The Matrix is a computer-generated dream world built to keep us under control in order to change a human being into this.” “They (the machines) were dependent on solar power. It was believed they would be unable to survive without an energy source as abundant as the sun.” “What is control?” “No one cares how it works, as long as it works!” ‘the Architect’ made that statement.

Trinity adds, “A glitch in the Matrix!” “It happens when they change something.”

Are you able to see what the writer has implied? Would it be reasonable to see that a warning is present? Are we headed in a direction of self-destruction? Are we killing our planet…our resources…our selves?

Remember, the operators of computer systems are human beings…for the time being.

Are we running out of time? Time is of the essence.

“The very first programmers actually had to enter the binary codes themselves, this is known as machine code programming and is incredibly difficult. The next stage was to create a translator that simply converted English equivalents of the binary codes into binary so that instead of having to remember that the code 001273 05 04 meant add 5 to 4 programmers could now write ADD 5 4. This very simple improvement made life much simpler and these systems of codes were really the first programming languages, one for each type of computer. They were known as assembler languages and Assembler programming is still used for a few specialized programming tasks today.”

“Just as you speak to a friend in a language so you ‘speak’ to the computer in a language. The only language that the computer understands is called binary and there are several different dialects of it.”

In most cases, an interpreter is required. The interpreter has a couple of names, one being the interpreter and the other being the compiler.

Zion or Sion, has been mentioned throughout the movie, is a term that most often designates the Land of Israel (the Hebrew coulture) and its capital, Jerusalem. The word is found in texts dating back almost three millennia. It commonly referred to a specific mountain near Jerusalem (Mount Zion), on which stood a Jesuit fortress of the same name that was conquered by David and was named the City of David, according to text from wikipedia and the Holy Bible. A ‘Grid’ can be defined as a ‘Metropolis’, don’t you think? How about a community? Can you imagine a government controlled by machines? Have you ever seen the movie titled “Dark City?”

The Nebuchadnezzar, the main battleship in the Matrix trilogy, is actually the Akkadian name for the king who conquered Jerusalem. According to the Bible, as quoted from ‘wikipedia”, he conquered Judah and Jerusalem, and sent the Jews into exile.It kinda makes you wonder why they used that name for the ship. Do you think that it had something to do with control? What about slavery? I wonder if the name referred to that type of invasion and mass control? Sentinels were used to control the human enemies of the machines that are in control. They were also used as an invasion force. A sentinel is a guard that challenges all comers and prevent surprise attacks; they are the guardians of the citidel or ruling domain. Sentinels are also called “tags.” Tags are also described as computer symbols, marks, and/or other lables of a device or program indicating the beginning or the end of a text paragraph. They are also described as the end of a unit of information.

Time, Motion, and Growth is the central point to my friend’s argument. He insists that there is no such thing as time. The aggregate majority continually insisted on a more direct and conclusionary definition of time from the introductory topic interpreter.

Technology is defined as the knowledge of tools and crafts. It is a broad view or concept that deals with human inventions, intervention, and the ability to adapt and control of a particular environment. The clock has a form of control over the way we react to time, i.e., cause and effect. Technology can also be construed as material objects in use by humans such as machines and devices that involve systems, techniques, and/or methods of organization. Do humans control computers or do computers control humans? Why is the question germane to this topic? View my article: “Device Machine Dependent!”

What is it that we humans attempt to achieve with the use of technology? Are we evolving or becoming enslaved? Only time will tell.

“Everything that has a beginning has an end” according to ‘the Oracle.’

What do you believe?

Til next time…

Acknowledgment(s):

WikiPedia.com

The Free Dictionary.com

AutoCadLT2000i, Grabowski

Visual Basic 6.0, Halvorson

Problem Solving & Program Design in C, Hanly and Hoffman

“The Matrix Trilogy”

“The Topic of Time”, R. (K.) Reed

Members of “The Catharsis Table”

בשבוע שעבר התבקשתי להעביר מצגת בקבוצת המשתמשים של IBM Tivoli בנושא ניהול זהות וגישה בענן לעובדי IBM, שותפים עסקיים של IBM ולקוחות מוצרי IBM Tivoli Security. עד מהרה הבנתי שהבעיה הראשונה שלי הולכת להיות הגדרת הענן. לא כל מי שדיברתי איתו לפני המצגת ידע מה זה הענן!

אז מה זה הענן?

נדמה שהענן הוא מונח שמוכר יותר מדי בימינו ועבור אנשים רבים הוא רק מייצג את כל מה שקורה באינטרנט. אחרים, לעומת זאת, קצת יותר מחמירים עם ההגדרה שלהם:

“בשבילי, מחשוב ענן הוא הרחבה מסחרית של מחשוב עזר המאפשר פריסה ניתנת להרחבה, אלסטית וזמינה ביותר של יישומי תוכנה תוך מזעור רמת האינטראקציה המפורטת עם ערימת הטכנולוגיה הבסיסית עצמה.”

“מחשוב על הברז – אתה מקבל את מה שאתה רוצה ממש משקע בקיר”.

“מחשוב ענן הוא רק מרכז נתונים וירטואלי.”

לויקיפדיה, כמובן, יש הגדרה משלה.

מחשוב ענן הוא פיתוח מבוסס אינטרנט ושימוש בטכנולוגיית מחשבים. בתפיסה, מדובר בשינוי פרדיגמה לפיו מופשטים פרטים מהמשתמשים שאינם זקוקים עוד לידע, מומחיות או שליטה על התשתית הטכנולוגית “בענן” התומכת בהם.

כמובן, ישנן רמות שונות של מחשוב שספק בענן יכול להציע. השימוש ביישום תוכנה מסוים (למשל Google Docs) הוא רק הצעה אחת כזו. אחר יהיה דומה לפלטפורמת פיתוח תוכנה (חשבו על Google App Engine, Microsoft Azure ו-force.com של Salesforce). לאחר מכן, כמובן, יש את שירותי התשתית הגולמית – שרתים המוענקים “בהקשה” לשימוש משתמש קצה (למשל Amazon Ec2).

כנראה שכולנו משתמשים בשירותי ענן אם נחשוב על זה. מבט מהיר בתוך כספת הסיסמה בטוחה שלי מגלה כמעט 300 שילובים שונים של מזהי משתמש וסיסמא לשירותים ברשת, כולל:

• בלוגר
• טוויטר
• פייסבוק
• לינקדאין
• גוגל מסמכים
• Gmail
• Screenr
• ChartGo

המודל הארגוני

למרות שקל לראות כיצד השימוש האישי ביישומי ענן גדל במהלך השנים האחרונות, זה עשוי להפתיע יותר ללמוד כיצד הארגון מאמצת שימוש בענן.

לפי EDL Consulting, 38% מהארגונים ישתמשו בשירות דואר אלקטרוני מבוסס SaaS עד דצמבר 2010. Inisive Media מדווחים כי 12% מחברות השירותים הפיננסיים כבר אימצו את SaaS, בעיקר בתחומי CRM, ERP ו-HR. והחברים שלנו בגרטנר מעריכים ששליש מכל התוכנות החדשות יסופקו באמצעות דגם ה-SaaS עד 2010.

הניחוש שלי? SaaS כבר מתרחש בארגון. זה כאן וזה כאן כדי להישאר.

עם כל שינוי במודל התפעול הארגוני יהיו השלכות – חלקן אמיתיות וחלקן קריטיות לא פחות, חלקן נתפסות.

בקטגוריית הסיכונים הנתפסים, הייתי מציב סיכונים כגון אובדן שליטה; אחסון נתונים קריטיים לעסקים בענן; מהימנות של ספק הענן; אורך החיים של ספק הענן. כמובן, אלה רק סיכונים נתפסים. מי אומר שאחסון נתונים קריטיים לעסקים בענן הוא פחות מסוכן מאחסון במרכז הנתונים של הארגון עצמו? יתכן שיש וקטורי תקיפה שונים שצריכים להפחית נגדם, אבל זה לא אומר שהנתונים פחות מאובטחים, נכון? ומי אמר שהמיזם צריך לאבד שליטה!

סיכונים אמיתיים, לעומת זאת, יכללו דברים כמו התפשטות זהויות העובדים על פני מספר ספקים; עמידה במדיניות החברה; וקטורי ההתקפה החדשים (כבר תוארו); ניהול פרטיות; ההשפעה החקיקתית של מיקומי אחסון נתונים; וכמובן, ניהול משתמשים!

תקני ענן

כמו בכל מתודולוגיית אספקת IT חדשה, נראה שמופיעה שורה של “סטנדרטים”. זה מצוין כל עוד יש אימוץ נרחב של התקנים והספקים הגדולים יכולים להסתפק בתקן ספציפי. תודה לאל על:

• מניפסט הענן הפתוח (http://www.opencloudmanifesto.org/)
• ברית האבטחה בענן (http://www.cloudsecurityalliance.org/)

החבר’ה האלה, לפחות, מנסים לטפל בבעיית התקנים ואני שמח במיוחד לראות את הדומיין 13 של CSA בנושא ניהול זהות וגישה מתעקש להשתמש ב-SAML, WS-Federation ו-Liberty ID-FF.

בקרת גישה

ובנקודה זו, יש לברך את ספקי הענן השונים על אימוץ פדרציית האבטחה. Security Assertion Markup Language (SAML) קיימת כבר למעלה מ-6 שנים והיא דרך מצוינת לספק פתרון כניסה יחידה בחומת האש הארגונית. OpenID, לפי קים קמרון, נתמך כעת על ידי 50,000 אתרים ול-500 מיליון אנשים יש OpenID (גם אם הרוב לא מבין זאת!)

הבעיה, היסטורית, הייתה בעיית הבעלות על זהות. כל הספקים הגדולים רוצים להיות ספק הזהות ב”פדרציה” והמפלגות הנסמכות היו מעטות. למרבה המזל, חל שינוי ניכר בעמדה זו במהלך 12 החודשים האחרונים (כפי שתומכים הנתונים של קים קמרון).

ואז יש את ה”ברוקרים”. אותן חברות שנועדו להפוך את תהליך ה”פדרציה” להרבה פחות כואב. הרעיון הוא שאימות יחיד למתווך יאפשר גישה רחבה יותר לקהילת SaaS.

נראה ש-Simplified ו-Ping Identity הם מובילי המחשבה בתחום הזה, והטשטוש השיווקי שלהם נראה מקיף ומרשים. הם בהחלט מסמנים את התיבות המסומנות “Speed ​​To Market” ו-“Usability”, אך שוב הסיכונים הנתפסים עלולים להיות מטרידים עבור המפעל הזהיר. גיליון “מפתחות הממלכה” מרים את ראשו המכוער שוב!

ניהול זהות

SPML מיועדת לניהול זהויות כפי ש-SAML היא לניהול גישה. ימין? ובכן, כמעט. Service Provisioning Markup Language (SPML) אושרר לראשונה באוקטובר 2003 עם v2.0 שאושר באפריל 2006. הניחוש שלי? אנחנו צריכים עוד סבב של אשרור! בואו נבחן את הראיות. מי משתמש בו כרגע? חיפוש בגוגל מחזיר מעט יקר. Google Apps משתמש בממשקי API קנייניים. Salesforce משתמש בממשקי API קנייניים. Zoho משתמש בממשקי API קנייניים. מה הטעם בתקן אם אף אחד לא משתמש בו?

ציות וביקורת

ככל הנראה, במהלך 2009 ייווצר פי ארבעים יותר מידע מאשר במהלך 2008 ו”היקום הדיגיטלי” יהיה גדול פי עשרה ב-2011 מאשר ב-2006! אלו נתונים מדהימים, לא? וחלק הארי של הנתונים האלה יהיה די לא מובנה – כמו הבלוג הזה או הציוצים שלי!

הצורך בביקורת המידע שאנו מוציאים ליקום הדיגיטלי גדול מאי פעם אך אין גישה מבוססת סטנדרטים לציות וביקורת בענן!

ספקי שירותים הם האפוטרופוסים הנוכחיים של תהליך הציות והביקורת וככל הנראה ימשיכו לעשות זאת לעת עתה. למעשה, ספקי השירות די טובים בזה מכיוון שהם כבר צריכים לציית לתקנות רבות ושונות בתחומי שיפוט חקיקתיים רבים ושונים. עם זאת, בדרך כלל, הם מציגים לוחות מחוונים של תאימות וביקורת המותאמים לשווקים אנכיים בלבד.

זה מובן, אני מניח, שעבור שירות ריבוי דירות יהיו סיבוכים המפרידים בין נתונים רלוונטיים לבדיקת התאימות הארגונית.

עוברים לענן

ישנם ספקים בחוץ הטוענים שהם מסוגלים לספק ניהול זהויות כשירות (IDaaS) שנשמע נהדר, לא? להוריד את כל הכאב הזה של אספקת פתרון IdM חזק לארגון? אולם בפועל, זה עובד היטב עבור ארגונים הפועלים אך ורק בענן. פתרונות אלה כבר מבינים את דרישות האספקה ​​של מפעילי ה-SaaS הגדולים. עם זאת, מה שהם לא יכולים לעשות כל כך טוב הוא ההקצאה חזרה למערכות הארגוניות שלנו! זה לא מספיק להניח שארגון פועל הכל מהמופע של Active Directory שלהם, אחרי הכל. כמו כן, עלינו לזכור ששימוש ב-IDaaS דומה למתן את “המפתחות לממלכה”. זוכרים את הסיכונים הנתפסים שלנו?

חלופה היא להעביר את פתרון ה-IDM הארגוני לענן. התקנות קיימות של IBM Tivoli Identity Manager או Sun Identity Manager או {הכנס את הספק המועדף עליך כאן} ניתן להעביר את מנהל הזהויות לענן באמצעות מודל IaaS – Amazon EC2. ההשקעה בפתרונות הקיימים תישמר עם יתרון נוסף של מדרגיות, גמישות והפחתת עלויות. האם זה מודל שניתן לאמץ בקלות? בהחלט, כל עוד המיזם המדובר יכול להסתכל על הרעיון של נע את “Keys To The Kingdom” מעבר לחומת האש שלו.

סיכום

הדור הבא של המשתמשים כבר מודע לאינטרנט – SaaS כאן כדי להישאר – ו-SSO נמצא סוף סוף בהישג ידנו, כאשר רק קומץ שחקנים גדולים גוררים את עקביהם בכל הנוגע ליישום תקנים כגון SAML v2.0. זה גם היה מסקרן לשחק עם Chrome OS בשבוע שעבר (אם כי גרסת אב טיפוס מוקדמת). שילוב של כניסה לשולחן העבודה עם האינטרנט רק מחזק את הדברים עוד יותר (בדרך של גוגל, כמובן).

אספקה ​​(בין אם זה Just-In-Time או Pre-Populated) היא עדיין נקודת הכאב. נראה שאף אחד לא משתמש ב-SPML וממשקי API קנייניים יש בשפע. ביסוס זה יהיה קריטי לאימוץ המוני של פתרונות SaaS.

עם זאת, אספקה ​​היא נקודת הכאב הנוכחית, עם זאת, ממשל, סיכונים ותאימות יהיו הפריט הבא בסדר היום. היעדר תקנים וריבוי פתרונות נקודתיים בוודאי יתחילו לפגוע. אבל כאן, נגמרו לי הרעיונות… לעת עתה. נראה לי שיש הזדמנות למוביל מחשבה במרחב הזה!

חוק הקצב קובע: מה שעולה, חייב לרדת.

אתה מוצא את החוק הזה בכל מקום בטבע – מזג האוויר, גלי האוקיינוס, עונות השנה, חיים ומוות. זה כנראה חוק ברור מאוד עבור רוב, אבל אנחנו לא מנצלים אותו עד הפוטנציאל שלו. רוב האנשים חושבים שהעליות והמורדות (קצב) החיים הם בדיוק זה, עליות ומורדות. לנצח לא הולך לשום מקום מלבד למעלה ולמטה. אבל אני כאן כדי לומר לכם שזה לא בהכרח כך. אז איך אתה משתמש בזה עם חוק המשיכה כדי להשיג את הדברים שאתה רוצה בחיים?

זה החוק שאני הכי נאבקת בו. קשה להסתכל למעלה כשאתה בתחתית. במיוחד כשחלק מהתחתונים מחזיקים מעמד זמן רב או שהם די עמוקים. לפעמים אני מפחד לקבל את השפל הזה, כי מה אם אני כל כך נתפס לזה שאני אף פעם לא יוצא מלהיות בתחתית? מה אם זה רק ימשיך להחמיר?

מישהו הזכיר לי חלק בסדרת הארי פוטר שבו הארי, רון והרימונה מסתבכים בכמה גפנים חיים ונעים. ככל שהם נלחמו נגדם כך הגפנים יתהדקו. ואז הרימונה נזכרת בסוד – תירגע. ברגע שהפסיקו להילחם, הגפנים הרפו.

אותו הדבר ניתן לומר על השפל שלנו. ככל שנילחם כדי לדכא אותם או להתעלם מהם, כך הם נאחזים חזק יותר. במקום זאת, קבל את זה שזה נורמלי שיש שפל ושזה בסדר.

אם היום שלי נראה בשפל, אני אומר, “היום, זה בסדר לא לרצות לחייך, זה בסדר שבאמת לא מתחשק לעשות כלום, זה בסדר לבכות אם בא לי.” עד מהרה אני מרגישה קלילה יותר ואפילו מתחילה להרגיש יותר פתוחה ומקבלת. ברגע שאני מרגישה כך, מתחילות לצוץ מחשבות טובות ומרגשות. אז אני יכול להרגיש את ההתחלה הנמוכה לעבור לטיפוס כלפי מעלה.

נסה זאת! תתפלאו כמה מהר מתרחשת העלייה! זכרו שכל החיים חווים את חוק הקצב. קל יותר לצוף במורד הזרם מאשר להילחם נגד הזרם. ברגע שתתחיל “ללכת עם הזרם” תרגיש פחות ופחות את החיכוך. זה לא אומר שאתה פשוט נותן לדברים לקרות בחייך ואינך ממשיך לעשות שינויים ובחירות שיובילו אותך לחיים בשפע גבוה יותר. זה אומר שאתה מבין שיש זרימה לחיים ואתה מרשה לעצמך להשתמש בה כדי להעביר את עצמך לשלב הבא.

I. The Genetic Blueprint

A decade after the invention of the World Wide Web, Tim Berners-Lee is promoting the “Semantic Web”. The Internet hitherto is a repository of digital content. It has a rudimentary inventory system and very crude data location services. As a sad result, most of the content is invisible and inaccessible. Moreover, the Internet manipulates strings of symbols, not logical or semantic propositions. In other words, the Net compares values but does not know the meaning of the values it thus manipulates. It is unable to interpret strings, to infer new facts, to deduce, induce, derive, or otherwise comprehend what it is doing. In short, it does not understand language. Run an ambiguous term by any search engine and these shortcomings become painfully evident. This lack of understanding of the semantic foundations of its raw material (data, information) prevent applications and databases from sharing resources and feeding each other. The Internet is discrete, not continuous. It resembles an archipelago, with users hopping from island to island in a frantic search for relevancy.

Even visionaries like Berners-Lee do not contemplate an “intelligent Web”. They are simply proposing to let users, content creators, and web developers assign descriptive meta-tags (“name of hotel”) to fields, or to strings of symbols (“Hilton”). These meta-tags (arranged in semantic and relational “ontologies” – lists of metatags, their meanings and how they relate to each other) will be read by various applications and allow them to process the associated strings of symbols correctly (place the word “Hilton” in your address book under “hotels”). This will make information retrieval more efficient and reliable and the information retrieved is bound to be more relevant and amenable to higher level processing (statistics, the development of heuristic rules, etc.). The shift is from HTML (whose tags are concerned with visual appearances and content indexing) to languages such as the DARPA Agent Markup Language, OIL (Ontology Inference Layer or Ontology Interchange Language), or even XML (whose tags are concerned with content taxonomy, document structure, and semantics). This would bring the Internet closer to the classic library card catalogue.

Even in its current, pre-semantic, hyperlink-dependent, phase, the Internet brings to mind Richard Dawkins’ seminal work “The Selfish Gene” (OUP, 1976). This would be doubly true for the Semantic Web.

Dawkins suggested to generalize the principle of natural selection to a law of the survival of the stable. “A stable thing is a collection of atoms which is permanent enough or common enough to deserve a name”. He then proceeded to describe the emergence of “Replicators” – molecules which created copies of themselves. The Replicators that survived in the competition for scarce raw materials were characterized by high longevity, fecundity, and copying-fidelity. Replicators (now known as “genes”) constructed “survival machines” (organisms) to shield them from the vagaries of an ever-harsher environment.

This is very reminiscent of the Internet. The “stable things” are HTML coded web pages. They are replicators – they create copies of themselves every time their “web address” (URL) is clicked. The HTML coding of a web page can be thought of as “genetic material”. It contains all the information needed to reproduce the page. And, exactly as in nature, the higher the longevity, fecundity (measured in links to the web page from other web sites), and copying-fidelity of the HTML code – the higher its chances to survive (as a web page).

Replicator molecules (DNA) and replicator HTML have one thing in common – they are both packaged information. In the appropriate context (the right biochemical “soup” in the case of DNA, the right software application in the case of HTML code) – this information generates a “survival machine” (organism, or a web page).

The Semantic Web will only increase the longevity, fecundity, and copying-fidelity or the underlying code (in this case, OIL or XML instead of HTML). By facilitating many more interactions with many other web pages and databases – the underlying “replicator” code will ensure the “survival” of “its” web page (=its survival machine). In this analogy, the web page’s “DNA” (its OIL or XML code) contains “single genes” (semantic meta-tags). The whole process of life is the unfolding of a kind of Semantic Web.

In a prophetic paragraph, Dawkins described the Internet:

“The first thing to grasp about a modern replicator is that it is highly gregarious. A survival machine is a vehicle containing not just one gene but many thousands. The manufacture of a body is a cooperative venture of such intricacy that it is almost impossible to disentangle the contribution of one gene from that of another. A given gene will have many different effects on quite different parts of the body. A given part of the body will be influenced by many genes and the effect of any one gene depends on interaction with many others…In terms of the analogy, any given page of the plans makes reference to many different parts of the building; and each page makes sense only in terms of cross-reference to numerous other pages.”

What Dawkins neglected in his important work is the concept of the Network. People congregate in cities, mate, and reproduce, thus providing genes with new “survival machines”. But Dawkins himself suggested that the new Replicator is the “meme” – an idea, belief, technique, technology, work of art, or bit of information. Memes use human brains as “survival machines” and they hop from brain to brain and across time and space (“communications”) in the process of cultural (as distinct from biological) evolution. The Internet is a latter day meme-hopping playground. But, more importantly, it is a Network. Genes move from one container to another through a linear, serial, tedious process which involves prolonged periods of one on one gene shuffling (“sex”) and gestation. Memes use networks. Their propagation is, therefore, parallel, fast, and all-pervasive. The Internet is a manifestation of the growing predominance of memes over genes. And the Semantic Web may be to the Internet what Artificial Intelligence is to classic computing. We may be on the threshold of a self-aware Web.

2. The Internet as a Chaotic Library

A. The Problem of Cataloguing

The Internet is an assortment of billions of pages which contain information. Some of them are visible and others are generated from hidden databases by users’ requests (“Invisible Internet”).

The Internet exhibits no discernible order, classification, or categorization. Amazingly, as opposed to “classical” libraries, no one has yet invented a (sorely needed) Internet cataloguing standard (remember Dewey?). Some sites indeed apply the Dewey Decimal System to their contents (Suite101). Others default to a directory structure (Open Directory, Yahoo!, Look Smart and others).

Had such a standard existed (an agreed upon numerical cataloguing method) – each site could have self-classified. Sites would have an interest to do so to increase their visibility. This, naturally, would have eliminated the need for today’s clunky, incomplete and (highly) inefficient search engines.

Thus, a site whose number starts with 900 will be immediately identified as dealing with history and multiple classification will be encouraged to allow finer cross-sections to emerge. An example of such an emerging technology of “self classification” and “self-publication” (though limited to scholarly resources) is the “Academic Resource Channel” by Scindex.

Moreover, users will not be required to remember reams of numbers. Future browsers will be akin to catalogues, very much like the applications used in modern day libraries. Compare this utopia to the current dystopy. Users struggle with mounds of irrelevant material to finally reach a partial and disappointing destination. At the same time, there likely are web sites which exactly match the poor user’s needs. Yet, what currently determines the chances of a happy encounter between user and content – are the whims of the specific search engine used and things like meta-tags, headlines, a fee paid, or the right opening sentences.

B. Screen vs. Page

The computer screen, because of physical limitations (size, the fact that it has to be scrolled) fails to effectively compete with the printed page. The latter is still the most ingenious medium yet invented for the storage and release of textual information. Granted: a computer screen is better at highlighting discrete units of information. So, these differing capacities draw the battle lines: structures (printed pages) versus units (screen), the continuous and easily reversible (print) versus the discrete (screen).

The solution lies in finding an efficient way to translate computer screens to printed matter. It is hard to believe, but no such thing exists. Computer screens are still hostile to off-line printing. In other words: if a user copies information from the Internet to his word processor (or vice versa, for that matter) – he ends up with a fragmented, garbage-filled and non-aesthetic document.

Very few site developers try to do something about it – even fewer succeed.

C. Dynamic vs. Static Interactions

One of the biggest mistakes of content suppliers is that they do not provide a “static-dynamic interaction”.

Internet-based content can now easily interact with other media (e.g., CD-ROMs) and with non-PC platforms (PDA’s, mobile phones).

Examples abound:

A CD-ROM shopping catalogue interacts with a Web site to allow the user to order a product. The catalogue could also be updated through the site (as is the practice with CD-ROM encyclopedias). The advantages of the CD-ROM are clear: very fast access time (dozens of times faster than the access to a Web site using a dial up connection) and a data storage capacity hundreds of times bigger than the average Web page.

Another example:

A PDA plug-in disposable chip containing hundreds of advertisements or a “yellow pages”. The consumer selects the ad or entry that she wants to see and connects to the Internet to view a relevant video. She could then also have an interactive chat (or a conference) with a salesperson, receive information about the company, about the ad, about the advertising agency which created the ad – and so on.

CD-ROM based encyclopedias (such as the Britannica, or the Encarta) already contain hyperlinks which carry the user to sites selected by an Editorial Board.

Note

CD-ROMs are probably a doomed medium. Storage capacity continually increases exponentially and, within a year, desktops with 80 Gb hard disks will be a common sight. Moreover, the much heralded Network Computer – the stripped down version of the personal computer – will put at the disposal of the average user terabytes in storage capacity and the processing power of a supercomputer. What separates computer users from this utopia is the communication bandwidth. With the introduction of radio and satellite broadband services, DSL and ADSL, cable modems coupled with advanced compression standards – video (on demand), audio and data will be available speedily and plentifully.

The CD-ROM, on the other hand, is not mobile. It requires installation and the utilization of sophisticated hardware and software. This is no user friendly push technology. It is nerd-oriented. As a result, CD-ROMs are not an immediate medium. There is a long time lapse between the moment of purchase and the moment the user accesses the data. Compare this to a book or a magazine. Data in these oldest of media is instantly available to the user and they allow for easy and accurate “back” and “forward” functions.

Perhaps the biggest mistake of CD-ROM manufacturers has been their inability to offer an integrated hardware and software package. CD-ROMs are not compact. A Walkman is a compact hardware-cum-software package. It is easily transportable, it is thin, it contains numerous, user-friendly, sophisticated functions, it provides immediate access to data. So does the discman, or the MP3-man, or the new generation of e-books (e.g., E-Ink’s). This cannot be said about the CD-ROM. By tying its future to the obsolete concept of stand-alone, expensive, inefficient and technologically unreliable personal computers – CD-ROMs have sentenced themselves to oblivion (with the possible exception of reference material).

D. Online Reference

A visit to the on-line Encyclopaedia Britannica demonstrates some of the tremendous, mind boggling possibilities of online reference – as well as some of the obstacles.

Each entry in this mammoth work of reference is hyperlinked to relevant Web sites. The sites are carefully screened. Links are available to data in various forms, including audio and video. Everything can be copied to the hard disk or to a R/W CD.

This is a new conception of a knowledge centre – not just a heap of material. The content is modular and continuously enriched. It can be linked to a voice Q&A centre. Queries by subscribers can be answered by e-mail, by fax, posted on the site, hard copies can be sent by post. This “Trivial Pursuit” or “homework” service could be very popular – there is considerable appetite for “Just in Time Information”. The Library of Congress – together with a few other libraries – is in the process of making just such a service available to the public (CDRS – Collaborative Digital Reference Service).

E. Derivative Content

The Internet is an enormous reservoir of archives of freely accessible, or even public domain, information.

With a minimal investment, this information can be gathered into coherent, theme oriented, cheap compilations (on CD-ROMs, print, e-books or other media).

F. E-Publishing

The Internet is by far the world’s largest publishing platform. It incorporates FAQs (Q&A’s regarding almost every technical matter in the world), e-zines (electronic magazines), the electronic versions of print dailies and periodicals (in conjunction with on-line news and information services), reference material, e-books, monographs, articles, minutes of discussions (“threads”), conference proceedings, and much more besides.

The Internet represents major advantages to publishers. Consider the electronic version of a p-zine.

Publishing an e-zine promotes the sales of the printed edition, it helps sign on subscribers and it leads to the sale of advertising space. The electronic archive function (see next section) saves the need to file back issues, the physical space required to do so and the irritating search for data items.

The future trend is a combined subscription to both the electronic edition (mainly for the archival value and the ability to hyperlink to additional information) and to the print one (easier to browse the current issue). The Economist is already offering free access to its electronic archives as an inducement to its print subscribers.

The electronic daily presents other advantages:

It allows for immediate feedback and for flowing, almost real-time, communication between writers and readers. The electronic version, therefore, acquires a gyroscopic function: a navigation instrument, always indicating deviations from the “right” course. The content can be instantly updated and breaking news incorporated in older content.

Specialty hand held devices already allow for downloading and storage of vast quantities of data (up to 4000 print pages). The user gains access to libraries containing hundreds of texts, adapted to be downloaded, stored and read by the specific device. Again, a convergence of standards is to be expected in this field as well (the final contenders will probably be Adobe’s PDF against Microsoft’s MS-Reader).

Currently, e-books are dichotomously treated either as:

Continuation of print books (p-books) by other means, or as a whole new publishing universe.

Since p-books are a more convenient medium then e-books – they will prevail in any straightforward “medium replacement” or “medium displacement” battle.

In other words, if publishers will persist in the simple and straightforward conversion of p-books to e-books – then e-books are doomed. They are simply inferior and cannot offer the comfort, tactile delights, browseability and scanability of p-books.

But e-books – being digital – open up a vista of hitherto neglected possibilities. These will only be enhanced and enriched by the introduction of e-paper and e-ink. Among them:

• Hyperlinks within the e-book and without it – to web content, reference works, etc.;
• Embedded instant shopping and ordering links;
• Divergent, user-interactive, decision driven plotlines;
• Interaction with other e-books (using a wireless standard) – collaborative authoring or reading groups;
• Interaction with other e-books – gaming and community activities;
• Automatically or periodically updated content;
• Multimedia;
• Database, Favourites, Annotations, and History Maintenance (archival records of reading habits, shopping habits, interaction with other readers, plot related decisions and much more);
• Automatic and embedded audio conversion and translation capabilities;
• Full wireless piconetworking and scatternetworking capabilities.
• The technology is still not fully there. Wars rage in both the wireless and the e-book realms. Platforms compete. Standards clash. Gurus debate. But convergence is inevitable and with it the e-book of the future.

G. The Archive Function

The Internet is also the world’s biggest cemetery: tens of thousands of deadbeat sites, still accessible – the “Ghost Sites” of this electronic frontier.

This, in a way, is collective memory. One of the Internet’s main functions will be to preserve and transfer knowledge through time. It is called “memory” in biology – and “archive” in library science. The history of the Internet is being documented by search engines (Google) and specialized services (Alexa) alike.

3. The Internet as a Collective Nervous System

Drawing a comparison from the development of a human infant – the human race has just commenced to develop its neural system.

The Internet fulfils all the functions of the Nervous System in the body and is, both functionally and structurally, pretty similar. It is decentralized, redundant (each part can serve as functional backup in case of malfunction). It hosts information which is accessible through various paths, it contains a memory function, it is multimodal (multimedia – textual, visual, audio and animation).

I believe that the comparison is not superficial and that studying the functions of the brain (from infancy to adulthood) is likely to shed light on the future of the Net itself. The Net – exactly like the nervous system – provides pathways for the transport of goods and services – but also of memes and information, their processing, modeling, and integration.

A. The Collective Computer

Carrying the metaphor of “a collective brain” further, we would expect the processing of information to take place on the Internet, rather than inside the end-user’s hardware (the same way that information is processed in the brain, not in the eyes). Desktops will receive results and communicate with the Net to receive additional clarifications and instructions and to convey information gathered from their environment (mostly, from the user).

Put differently:

In future, servers will contain not only information (as they do today) – but also software applications. The user of an application will not be forced to buy it. He will not be driven into hardware-related expenditures to accommodate the ever growing size of applications. He will not find himself wasting his scarce memory and computing resources on passive storage. Instead, he will use a browser to call a central computer. This computer will contain the needed software, broken to its elements (=applets, small applications). Anytime the user wishes to use one of the functions of the application, he will siphon it off the central computer. When finished – he will “return” it. Processing speeds and response times will be such that the user will not feel at all that he is not interacting with his own software (the question of ownership will be very blurred). This technology is available and it provoked a heated debated about the future shape of the computing industry as a whole (desktops – really power packs – or network computers, a little more than dumb terminals). Access to online applications are already offered to corporate users by ASPs (Application Service Providers).

In the last few years, scientists have harnessed the combined power of online PC’s to perform astounding feats of distributed parallel processing. Millions of PCs connected to the net co-process signals from outer space, meteorological data, and solve complex equations. This is a prime example of a collective brain in action.

B. The Intranet – a Logical Extension of the Collective Computer

LANs (Local Area Networks) are no longer a rarity in corporate offices. WANs (wide Area Networks) are used to connect geographically dispersed organs of the same legal entity (branches of a bank, daughter companies of a conglomerate, a sales force). Many LANs and WANs are going wireless.

The wireless intranet/extranet and LANs are the wave of the future. They will gradually eliminate their fixed line counterparts. The Internet offers equal, platform-independent, location-independent and time of day – independent access to corporate memory and nervous system. Sophisticated firewall security applications protect the privacy and confidentiality of the intranet from all but the most determined and savvy crackers.

The Intranet is an inter-organizational communication network, constructed on the platform of the Internet and it, therefore, enjoys all its advantages. The extranet is open to clients and suppliers as well.

The company’s server can be accessed by anyone authorized, from anywhere, at any time (with local – rather than international – communication costs). The user can leave messages (internal e-mail or v-mail), access information – proprietary or public – from it, and participate in “virtual teamwork” (see next chapter).

The development of measures to safeguard server routed inter-organizational communication (firewalls) is the solution to one of two obstacles to the institutionalization of Intranets. The second problem is the limited bandwidth which does not permit the efficient transfer of audio (not to mention video).

It is difficult to conduct video conferencing through the Internet. Even the voices of discussants who use internet phones (IP telephony) come out (though very slightly) distorted.

All this did not prevent 95% of the Fortune 1000 from installing intranet. 82% of the rest intend to install one by the end of this year. Medium to big size American firms have 50-100 intranet terminals per every internet one.

One of the greatest advantages of the intranet is the ability to transfer documents between the various parts of an organization. Consider Visa: it pushed 2 million documents per day internally in 1996.

An organization equipped with an intranet can (while protected by firewalls) give its clients or suppliers access to non-classified correspondence, or inventory systems. Many B2B exchanges and industry-specific purchasing management systems are based on extranets.

C. The Transport of Information – Mail and Chat

The Internet (its e-mail function) is eroding traditional mail. 90% of customers with on-line access use e-mail from time to time and 60% work with it regularly. More than 2 billion messages traverse the internet daily.

E-mail applications are available as freeware and are included in all browsers. Thus, the Internet has completely assimilated what used to be a separate service, to the extent that many people make the mistake of thinking that e-mail is a feature of the Internet.

The internet will do to phone calls what it has done to mail. Already there are applications (Intel’s, Vocaltec’s, Net2Phone) which enable the user to conduct a phone conversation through his computer. The voice quality has improved. The discussants can cut into each others words, argue and listen to tonal nuances. Today, the parties (two or more) engaging in the conversation must possess the same software and the same (computer) hardware. In the very near future, computer-to-regular phone applications will eliminate this requirement. And, again, simultaneous multi-modality: the user can talk over the phone, see his party, send e-mail, receive messages and transfer documents – without obstructing the flow of the conversation.

The cost of transferring voice will become so negligible that free voice traffic is conceivable in 3-5 years. Data traffic will overtake voice traffic by a wide margin.

The next phase will probably involve virtual reality. Each of the parties will be represented by an “avatar”, a 3-D figurine generated by the application (or the user’s likeness mapped and superimposed on the the avatar). These figurines will be multi-dimensional: they will possess their own communication patterns, special habits, history, preferences – in short: their own “personality”.

Thus, they will be able to maintain an “identity” and a consistent pattern of communication which they will develop over time.

Such a figure could host a site, accept, welcome and guide visitors, all the time bearing their preferences in its electronic “mind”. It could narrate the news, like the digital anchor “Ananova” does. Visiting sites in the future is bound to be a much more pleasant affair.

D. The Transport of Value – E-cash

In 1996, four corporate giants (Visa, MasterCard, Netscape and Microsoft) agreed on a standard for effecting secure payments through the Internet: SET. Internet commerce is supposed to mushroom to $25 billion by 2003. Site owners will be able to collect rent from passing visitors – or fees for services provided within the site. Amazon instituted an honour system to collect donations from visitors. PayPal provides millions of users with cash substitutes. Gradually, the Internet will compete with central banks and banking systems in money creation and transfer.

E. The Transport of Interactions – The Virtual Organization

The Internet allows for simultaneous communication and the efficient transfer of multimedia (video included) files between an unlimited number of users. This opens up a vista of mind boggling opportunities which are the real core of the Internet revolution: the virtual collaborative (“Follow the Sun”) modes.

Examples:

A group of musicians is able to compose music or play it – while spatially and temporally separated;

Advertising agencies are able to co-produce ad campaigns in a real time interaction;

Cinema and TV films are produced from disparate geographical spots through the teamwork of people who never meet, except through the Net.

These examples illustrate the concept of the “virtual community”. Space and time will no longer hinder team collaboration, be it scientific, artistic, cultural, or an ad hoc arrangement for the provision of a service (a virtual law firm, or accounting office, or a virtual consultancy network). The intranet can also be thought of as a “virtual organization”, or a “virtual business”.

The virtual mall and the virtual catalogue are prime examples of spatial and temporal liberation.

In 1998, there were well over 300 active virtual malls on the Internet. In 2000, they were frequented by 46 million shoppers, who shopped in them for goods and services.

The virtual mall is an Internet “space” (pages) wherein “shops” are located. These shops offer their wares using visual, audio and textual means. The visitor passes through a virtual “gate” or storefront and examines the merchandise on offer, until he reaches a buying decision. Then he engages in a feedback process: he pays (with a credit card), buys the product, and waits for it to arrive by mail (or downloads it).

The manufacturers of digital products (intellectual property such as e-books or software) have begun selling their merchandise on-line, as file downloads. Yet, slow communications speeds, competing file formats and reader standards, and limited bandwidth – constrain the growth potential of this mode of sale. Once resolved – intellectual property will be sold directly from the Net, on-line. Until such time, the mediation of the Post Office is still required. As long as this is the state of the art, the virtual mall is nothing but a glorified computerized mail catalogue or Buying Channel, the only difference being the exceptionally varied inventory.

Websites which started as “specialty stores” are fast transforming themselves into multi-purpose virtual malls. Amazon.com, for instance, has bought into a virtual pharmacy and into other virtual businesses. It is now selling music, video, electronics and many other products. It started as a bookstore.

This contrasts with a much more creative idea: the virtual catalogue. It is a form of narrowcasting (as opposed to broadcasting): a surgically accurate targeting of potential consumer audiences. Each group of profiled consumers (no matter how small) is fitted with their own – digitally generated – catalogue. This is updated daily: the variety of wares on offer (adjusted to reflect inventory levels, consumer preferences, and goods in transit) – and prices (sales, discounts, package deals) change in real time. Amazon has incorporated many of these features on its web site. The user enters its web site and there delineates his consumption profile and his preferences. A customized catalogue is immediately generated for him including specific recommendations. The history of his purchases, preferences and responses to feedback questionnaires is accumulated in a database. This intellectual property may well be Amazon’s main asset.

There is no technological obstacles to implementing this vision today – only administrative and legal (patent) ones. Big brick and mortar retail stores are not up to processing the flood of data expected to result. They also remain highly sceptical regarding the feasibility of the new medium. And privacy issues prevent data mining or the effective collection and usage of personal data (remember the case of Amazon’s “Readers’ Circles”).

The virtual catalogue is a private case of a new internet off-shoot: the “smart (shopping) agents”. These are AI applications with “long memories”.

They draw detailed profiles of consumers and users and then suggest purchases and refer to the appropriate sites, catalogues, or virtual malls.

They also provide price comparisons and the new generation cannot be blocked or fooled by using differing product categories.

In the future, these agents will cover also brick and mortar retail chains and, in conjunction with wireless, location-specific services, issue a map of the branch or store closest to an address specified by the user (the default being his residence), or yielded by his GPS enabled wireless mobile or PDA. This technology can be seen in action in a few music sites on the web and is likely to be dominant with wireless internet appliances. The owner of an internet enabled (third generation) mobile phone is likely to be the target of geographically-specific marketing campaigns, ads and special offers pertaining to his current location (as reported by his GPS – satellite Geographic Positioning System).

F. The Transport of Information – Internet News

Internet news are advantaged. They are frequently and dynamically updated (unlike static print news) and are always accessible (similar to print news), immediate and fresh.

The future will witness a form of interactive news. A special “corner” in the news Web site will accommodate “breaking news” posted by members of the the public (or corporate press releases). This will provide readers with a glimpse into the making of the news, the raw material news are made of. The same technology will be applied to interactive TVs. Content will be downloaded from the internet and displayed as an overlay on the TV screen or in a box in it. The contents downloaded will be directly connected to the TV programming. Thus, the biography and track record of a football player will be displayed during a football match and the history of a country when it gets news coverage.

4. Terra Internetica – Internet, an Unknown Continent

Laymen and experts alike talk about “sites” and “advertising space”. Yet, the Internet was never compared to a new continent whose surface is infinite.

The Internet has its own real estate developers and construction companies. The real life equivalents derive their profits from the scarcity of the resource that they exploit – the Internet counterparts derive their profits from the tenants (content producers and distributors, e-tailers, and others).

Entrepreneurs bought “Internet Space” (pages, domain names, portals) and leveraged their acquisition commercially by:

• Renting space out;
• Constructing infrastructure on their property and selling it;
• Providing an intelligent gateway, entry point (portal) to the rest of the internet;
• Selling advertising space which subsidizes the tenants (Yahoo!-Geocities, Tripod and others);
• Cybersquatting (purchasing specific domain names identical to brand names in the “real” world) and then selling the domain name to an interested party.
• Internet Space can be easily purchased or created. The investment is low and getting lower with the introduction of competition in the field of domain registration services and the increase in the number of top domains.

Then, infrastructure can be erected – for a shopping mall, for free home pages, for a portal, or for another purpose. It is precisely this infrastructure that the developer can later sell, lease, franchise, or rent out.

But this real estate bubble was the culmination of a long and tortuous process.

At the beginning, only members of the fringes and the avant-garde (inventors, risk assuming entrepreneurs, gamblers) invest in a new invention. No one knows to say what are the optimal uses of the invention (in other words, what is its future). Many – mostly members of the scientific and business elites – argue that there is no real need for the invention and that it substitutes a new and untried way for old and tried modes of doing the same things (so why assume the risk of investing in the unknown and the untried?).

Moreover, these criticisms are usually well-founded.

To start with, there is, indeed, no need for the new medium. A new medium invents itself – and the need for it. It also generates its own market to satisfy this newly found need.

Two prime examples of this self-recursive process are the personal computer and the compact disc.

When the PC was invented, its uses were completely unclear. Its performance was lacking, its abilities limited, it was unbearably user unfriendly. It suffered from faulty design, was absent any user comfort and ease of use and required considerable professional knowledge to operate. The worst part was that this knowledge was exclusive to the new invention (not portable). It reduced labour mobility and limited one’s professional horizons. There were many gripes among workers assigned to tame the new beast. Managers regarded it at best as a nuisance.

The PC was thought of, at the beginning, as a sophisticated gaming machine, an electronic baby-sitter. It included a keyboard, so it was thought of in terms of a glorified typewriter or spreadsheet. It was used mainly as a word processor (and the outlay justified solely on these grounds). The spreadsheet was the first real PC application and it demonstrated the advantages inherent to this new machine (mainly flexibility and speed). Still, it was more of the same. A speedier sliding ruler. After all, said the unconvinced, what was the difference between this and a hand held calculator (some of them already had computing, memory and programming features)?

The PC was recognized as a medium only 30 years after it was invented with the introduction of multimedia software. All this time, the computer continued to spin off markets and secondary markets, needs and professional specialties. The talk as always was centred on how to improve on existing markets and solutions.

The Internet is the computer’s first important application. Hitherto the computer was only quantitatively different to other computing or gaming devices. Multimedia and the Internet have made it qualitatively superior, sui generis, unique.

Part of the problem was that the Internet was invented, is maintained and is operated by computer professionals. For decades these people have been conditioned to think in Olympic terms: faster, stronger, higher – not in terms of the new, the unprecedented, or the non-existent. Engineers are trained to improve – seldom to invent. With few exceptions, its creators stumbled across the Internet – it invented itself despite them.

Computer professionals (hardware and software experts alike) – are linear thinkers. The Internet is non linear and modular.

It is still the age of hackers. There is still a lot to be done in improving technological prowess and powers. But their control of the contents is waning and they are being gradually replaced by communicators, creative people, advertising executives, psychologists, venture capitalists, and the totally unpredictable masses who flock to flaunt their home pages and graphomania.

These all are attuned to the user, his mental needs and his information and entertainment preferences.

The compact disc is a different tale. It was intentionally invented to improve upon an existing technology (basically, Edison’s Gramophone). Market-wise, this was a major gamble. The improvement was, at first, debatable (many said that the sound quality of the first generation of compact discs was inferior to that of its contemporaneous record players). Consumers had to be convinced to change both software and hardware and to dish out thousands of dollars just to listen to what the manufacturers claimed was more a authentically reproduced sound. A better argument was the longer life of the software (though when contrasted with the limited life expectancy of the consumer, some of the first sales pitches sounded absolutely morbid).

The computer suffered from unclear positioning. The compact disc was very clear as to its main functions – but had a rough time convincing the consumers that it was needed.

Every medium is first controlled by the technical people. Gutenberg was a printer – not a publisher. Yet, he is the world’s most famous publisher. The technical cadre is joined by dubious or small-scale entrepreneurs and, together, they establish ventures with no clear vision, market-oriented thinking, or orderly plan of action. The legislator is also dumbfounded and does not grasp what is happening – thus, there is no legislation to regulate the use of the medium. Witness the initial confusion concerning copyrighted vs. licenced software, e-books, and the copyrights of ROM embedded software. Abuse or under-utilization of resources grow. The sale of radio frequencies to the first cellular phone operators in the West – a situation which repeats itself in Eastern and Central Europe nowadays – is an example.

But then more complex transactions – exactly as in real estate in “real life” – begin to emerge. The Internet is likely to converge with “real life”. It is likely to be dominated by brick and mortar entities which are likely to import their business methods and management. As its eccentric past (the dot.com boom and the dot.bomb bust) recedes – a sustainable and profitable future awaits it.