בני אדם תמיד נלחמו על טריטוריה מתוך נקודת מבט של הגנה על נורמות תרבותיות. אנחנו שייכים לארצנו וארצנו שייכת לנו. לכן, באופן מסורתי, התרבות הייתה קשורה גיאוגרפית. עם טכנולוגיה, מודרניזציה, שפעת וקלות נסיעות, אורחות חיים נוודים גלובליים משנים את ההגדרה של נורמות תרבותיות.
חשוב שנרחיב את היקף הבנתנו את התרבות ונהיה מודעים למגבלות שאנו מציבים על אנשים כאשר אנו מגדירים אותם מבחינה תרבותית. בנוסף, בעסקים, תאגידים וגופים רב-לאומיים צריכים לעבור ממודעות לגיוון לרב-תרבותיות ולהכלה בין-תרבותית אם הם רוצים להמשיך ולהשפיע עולמית מהותית.
בנוסף, כאשר אנו מעריכים את התרבויות של אנשים אחרים ומסווגים אנשים על סמך השתייכותם המשתמעת או הגלויה לתרבות מסוימת, אנו בוחרים לראות את האדם הזה כחלק מקבוצה בניגוד לפרט. כאשר אנו מתבוננים באחרים אך ורק בעדשת ההקשר התרבותי שלהם, אנו מגבילים את האנושיות והאינדיבידואליות שלהם.
מצד שני, כאשר אנו מתבוננים באנשים כאינדיבידואלים בלבד ואיננו מעודדים אותם להתחבר לאחרים ומגדירים את עצמם חלקית כחלק מקבוצה גדולה יותר, אנו מונעים מהם להיות משתתפים פעילים ביופיו של שיתוף הפעולה ובעומק פסיפס התרבות מביא לחיי היומיום שלנו.
האירוניה של התרבות באמריקה היא שלמרות שזוהי אותה סביבה יוצאת דופן ששמה תחילה את זכויות הפרט וחירויות הפרט מעל זכויות הקבוצה, דעות קדומות כלפי קבוצות בעלות הגדרה גזעית ותרבותית ממשיכות להיות נורמה הרסנית ללא הפסקה.
לבני אדם יש צורך מולד להיות חלק מקבוצה, שבט שיש לו ביטוי תרבותי. כשנולדנו, אנו שייכים לאמהות שלנו, לאבותינו ולמשפחתנו. בני אדם הם היצורים חסרי האונים ביותר עם לידתם ולכן הצורך שלנו להשתייך למערכת משפחתית טבוע עמוק ב-DNA ההתפתחותי שלנו. יתר על כן, לאורך כל חיינו, מעטים מאוד בכל אחד מאיתנו, חיים בבידוד מוחלט. נוצרנו כדי להשתייך לקבוצה ולכן לבטא ולהוקיר את התכונות האינדיבידואליות שלנו ובו זמנית להשתייך לקבוצה שבה אנו פרודוקטיביים הכרחי להישרדות המין האנושי.
האיזון העדין בין הביטוי האישי של הפרט לבין החברות של אותו אדם בקבוצה הוא דבר נזיל ומשתנה לאורך חייו על סמך ניסיון וגיל אישי. כילדים כל הזהות שלנו מבוססת על המגדר, הגיל והתא המשפחתי שאליו אנו שייכים. ככל שאנו מתבגרים, אנו משתמשים במיקום גיאוגרפי ובחברות במוסדות להשכלה גבוהה או במקצועות כדי להגדיר את עצמנו ולהבדיל את עצמנו בתוך הקבוצה הגדולה יותר שאליה אנו שייכים.
חוסר מודעות לדפוס אבולוציוני זה יכול ליצור מהומה רבה עבור אלה שנמצאים במעבר. נוודים עולמיים וילדי תרבות שלישית בפרט מתקשים לנווט חלק מבעיות החברות הללו בהשתייכות לקבוצות השונות הללו. כתוצאה מכך, הם עלולים להרגיש חוסר עומק של חיבור לקבוצות גדולות יותר מכיוון שהם מכירים בכך שהם אינם שייכים לאף תרבות אחת.
עבור אנשים שמרגישים אבודים תרבותית או שאינם מרגישים קשר חזק לאף קבוצה תרבותית אחת, המפתח הוא להיות מודעים לאן האינדיבידואליות שלך זורמת לדינמיקה קבוצתית בכל זמן נתון. בדוק עם עצמך בקביעות והקדיש לזה מחשבה מכוונת. להיות מודע יותר ולקחת סיכונים ביצירת קשר עם אנשים חד-תרבותיים.
הגיבו בבלוג שלי לגבי פתרונות יצירתיים שהיו לכם בתחום זה. איך השגת מודעות לאינדיבידואליות שלנו מול הקבוצה? כמה חשוב להשתייך במודע לקבוצה?