אנו בני האדם פראיירים לתינוקות – מכל סוג שהוא. לא משנה עד כמה זן מפחיד שהם יתפתחו להיות בוגרים – דוב קוטב או גריזלי, נמר או אריה – הם מטעים אותנו בסקרנותם החמודה כתינוקות.
שובבותם היא התכונה של חיות תינוקות שאנו בני האדם מוצאים כל כך חביבים. אנו מזהים את התעלולים של חיות תינוקות כמו אלה של התינוקות שלנו, ואנו מחויבים לאהוב תינוקות.
מוקדם יותר מהצאצאים האנושיים שלנו, הצעירים של בעלי חיים אחרים מאבדים את תחושת העונג המהמר והנופל עצם היותם בחיים. מוקדם מדי, הם חייבים להתפרע לעניין הרציני של לאכול, להילחם או לברוח מאלה שיאכלו אותם, ולמצוא בני זוג שימלאו את העולם בעותקים של עצמם.
כמובן, חיינו מתנהלים על ידי אותה תוכנית בסיסית ורובנו ‘מתבגרים’ די מהר ומשאירים מאחור את שובבות הנעורים. אבל לא כולנו. מי שלעולם לא מאבד את חוש המשחק הזה הם המבוגרים שאנו קוראים להם אמנים ומדענים. התוויות מחלקות את האנשים האלה לשני מחנות, אבל לחבריהם יש מניע משותף: סקרנות.
עבור מדענים, השאלה היא ‘מדוע זה כך?’
עבור אמנים, זה ‘מה אם…?
התמזל מזלי שנחתתי לכל החיים באחד מהמחנות האלה, אם כי אילו הנסיבות אפשרו זאת, אני חושב שהייתי שמח באותה המחנה השני. לפני כשלושים שנה, היה לי הבזק – נדיר מאוד – של מה שנראה כמו תובנה גאונית. זה היה בשטח מחוץ לבסיס הכישורים שלי.
זו הייתה הצעה לחלקיק חילופי שעשוי להוות תוספת שימושית לתיאוריות הקיימות דאז לגבי אופן הפעולה של כוח המשיכה. למרות שלא הייתה לי הכשרה בתחום הזה בכלל, עדיין זה נראה לי קו חקירה סביר. הבנתי שאם אני יכול להמציא את זה, ודאי שאנשים מהתחום עובדים על זה ורציתי מאוד לברר מהי ההתקדמות.
איך יכולתי להעז להיכנס לדיון? מי היה מקשיב? אכן העזתי. כתבתי לראש הפיזיקה באוניברסיטה של בירת המדינה שלי עם מתאר של הרעיון המטורף שלי ואיך הגעתי אליו. הוא למעשה ענה וסיפר לי על ניסויים שהתקיימו ברחבי העולם כדי למצוא חלקיק כזה. פיזיקאים כבר נתנו לחלקיק החמקמק שם – הגרוויטון.
זה קורה לי שוב, א “הבגדים החדשים של הקיסר” רֶגַע. הפעם זה רעיון שמתאים לתחום הציור שלי. אבל הפעם, אני אובד עצות לחלוטין לגבי איך לבדוק את זה. אתה מבין, זה עוסק ביצירה מסתורית שזוהתה לאחרונה על ידי הגאון המתנשא והתחבולן, לאונרדו דה וינצ’י.
מכיוון שזה כבר לא אפשרי פיזית עבורי לנסוע, כדי ללכת לראות את המקור, אני יכול רק להרהר על רפרודוקציות מודפסות של הציור שכותרתו ‘סלוואטור מונדי’.
אז, בתקווה לקבל תשובה ממישהו שיוכל להאיר את עיניי, אני זורק את המחשבה, אולי המגוחכת שלי, אל האתר של מרחב הסייבר. הנה זה בא:
בכל דו”ח שקראתי, מומחים מתייחסים לחפץ המוחזק ביד שמאל של דמות ישו כאל ‘כדור’ או כ’כדור’ של קריסטל, המייצג את העולם. בעיניי ברור שזה א עדשה עגולה, כמו זו שהיא מרכיב של המצלמה אובסקורה, שאותו תיאר ליאונרדו במחברותיו וכעת חושבים שהוא השתמש בהכנת התכריכים של טורינו.
האם חפץ הקריסטל הזה יכול להיות הרמז המשעשע שהוא השאיר – בעין גלויה – לעוד אחת מהבדיחות החשוכות שלו על כולנו?