טינה אלימה קנאית כלפי למידה מדעית יוונית עתיקה הגיעה לקרשנדו אלים תחת שלטונו של סיריל, בישוף אלכסנדריה. ב”ההיסטוריה של שקיעתה ונפילתה של האימפריה הרומית” של אדוארד גיבון, תחילת ימי העידן האפלים החלה עם רצח האפוטרופוס של הספרייה הגדולה של אלכסנדריה, היפטיה. בשנת 415 הקדוש אוגוסטינוס הכריז שהמתמטיקה האפלטונית של היפטיה היא עבודתו של השטן, וזיהמה את המדע המערבי עד ימינו. לבסוף, לאחר כמעט אלף שנים של מחקר אפלטוני אקדמי, האקדמיה של אפלטון גורשה מהאימפריה הרומית כמוסד כפירה על ידי הקיסר יוסטיניאנוס הראשון, ב-529.
קוזימו מדיצ’י הקים מחדש את האקדמיה של אפלטון במהלך המאה ה-15 ליד פירנצה ומינה את מרסיליו פיצ’ינו לראשה. הוצאת אוניברסיטת הרווארד מייעצת ש’התיאולוגיה האפלטונית’ של פיקינו שמרה על האתוס של הרנסנס האיטלקי הגדול. לאור זאת, הגאונות המכנית של ליאונרדו דה וינצ’י בהחלט לא הייתה מרכזית ברנסנס כלל. המסורת האפלטונית של הפילוסופיה היוונית הזהירה בבירור שלא להשתמש בתפיסה חושית, בפרט בראיה, כדי להבין את הידע של כל הדברים. ליאונרדו השתמש בעין כמקור כל הידע, ואחריו דקארט וסר פרנסיס בייקון, מה שהפך אותם לאנשים מרכזיים בביסוס העידן התעשייתי המכני. אלברט איינשטיין ירש את מורשתם המדעית בכך שהפך את החזון לבסיסי במכניקת הקוונטים.
המושג של אהבה אפלטונית אטומיסטית המתאר מדע אטומי כדי למנוע מהרוע ההרסני של חומר לא מעוצב לצאת מהאטום הפיזיקלי, שאליו רמז פיקינו, לא הצליח להביא לתקומת המדע האפלטוני למטרות אתיות. ריבוע ה-E=Mc של איינשטיין שלט במדע של המאה ה-20 והביא להופעתו הראשונה של כאוס גרעיני מהאטום הפיזי. הננוטכנולוגיה של המאה ה-21, במקום לפתח את טכנולוגיית ההישרדות העל-אנושית האפלטונית, האיצה את החוק המוביל של איינשטיין בכל המדע, לעבר מה שאיינשטיין הכריז כהכחדה בלתי נמנעת. ההתקדמות האקספוננציאלית של הזמן הקשורה למה שמכונה כיום מידע הולוגרפי-קוונטי ביולוגי, הייתה מעבר להבנתו של איינשטיין. פרק הזמן של אינשטיין בן מיליארדי השנים עד שבני האדם חייבים להיכחד הצטמצמו עם הופעת התכנון הפוטנציאלי של נשק גרעיני ננוטכנולוגיה, שניתן היה לשאת אותו, ללא זיהוי בתוך ארנק קטן.
תרחיש בלהות זה הוא תוצאה של חשיבה מדעית סכיזופרנית מערבית. הספר לפני ואחרי סוקרטס, מאת FM Cornford, הוא קריאת תכנית הליבה מאז 1932, לחינוך מתקדם של מנהלים ממשלתיים בכירים, תוך שמירה על מבנה הדמוקרטיה המערבית ברחבי העולם. בעמוד 65 הספר קובע כי, ‘אפטון ואריסטו הם מהאבות הגדולים ביותר של הכנסייה’, וזו אמירה שטות, שכן המחקר המתמטי של אפלטון נחשב על ידי הכנסייה כיצירה של השטן. סר סי סי סנואי הזהיר שאם לא נאחד את המדע בחזרה עם המסורת האפלטונית של מדעי הרוח היווניים, אז הציוויליזציה חייבת להתמוטט בגלל השקפת העולם איינשטיין. “מדע למטרות אתיות” של אפלטון נבנה על לוגיקה פרקטלית מתמטית המשתרעת עד אינסוף. אתיקה מתמטית כזו קשורה כמובן לתהליך החיים. זה עומד בסתירה ישירה לתפיסת העולם של המדע המיינסטרים, שבה כל החיים חייבים להיכחד. ההיגיון של אפלטון היה נכון, מכיוון שהננוטכנולוגיה חשפה שמולקולת הרגש של קנדיס פרט אכן מתפתחת כביטוי פרקטלי אינסופי.
זיהום דתי של מדע המדינה מנע מהאתיקה להפוך לחלק מהפיסיקה האטומית. אלכסנדר המילטון הגדיר את החירות כמובטחת באמצעות עיצוב הממשל, אשר בתורו התבסס על עקרונות הפיזיקה והגיאומטריה. עקרונות הפיזיקה היו שייכים לעבודתו שפורסמה של סר אייזק ניוטון והעקרונות הגיאומטריים היו שייכים לאוקלידס. אף אחד מבסיסי ההיגיון הללו לא התרחב עד אינסוף. עם זאת, “ניירות הכפירה” של ניוטון, שהתגלו במאה שעברה, השלימו את התיאור המכני של היקום עם פילוסופיה עמוקה יותר שהשתמשה במתמטיקה אפלטונית אינסופית השייכת ל”מדע למטרות אתיות” האינסופי של אפלטון. כאשר ג’ורדנו ברונו לימד על אהבה אפלטונית אטומיסטית באוניברסיטת אוקספורד, הוא חזר לאיטליה כדי להיכלא, לעינוי ולשרוף בחיים על ידי הכנסייה על כך. אין פלא שאיזק ניוטון לא פרסם את רעיונותיו של בן זמנו, ברונו, שנחשב כיום גם לאחד מאבות המדע המודרני.
מושגי אהבה אפלטוניים אטומיסטים השתייכו ל”מדע למטרות אתיות” האפלטוני וגם ל”מדע האהבה האוניברסלית”, שניהם נלמדו באוניברסיטאות ביוון במהלך המאה ה-3 לפני הספירה. המבנים המתמטיים שלהם התבססו על הגיאומטריות הקדושות שפותחו במצרים העתיקה מתוך תיאוריות מיתולוגיות של הבריאה, שאיינשטיין כינה כמתמטיקה-מיתולוגית אינטואיטיבית. ספריית המדע של ניו יורק בשנת 1957 פרסמה ספר בשם בבילוני מיתוס ומדע מודרני. הספר קשר את תורת היחסות של אלברט איינשטיין עם המיתולוגיה-מתמטיקה הבבלית. ההבדל בין התיאוריות האטומיות החובקות את האהבה האפלטונית שמקורה במיתולוגיה-מתמטיקה המצרית העתיקה לבין המתמטיקה-מיתולוגית הגיאומטרית הקדושה מבבל, הוא חשוב.
הגיאומטריות הקדושות המצריות עוסקות במניעת חזרה לכאוס, בעוד שהמיתולוגיות הבבליות עוסקות בסגידה לכאוס בתור אלת המלחמה, אישתר. הגילוי האחרון של נוירון המראה מוכיח שחמלה מתפתחת כביטוי פרקטלי אינסופי. צ’ארלס דרווין ביסס את תורת האבולוציה שלו על המדיניות הכלכלית של תומס מלתוס עבור חברת הודו המזרחית, ארגון חסר רחמים שאילץ את ממשלת סין לקבל משלוחים עצומים של אופיום בתשלום עבור מטילי כסף ספרדיים. דרווין קבע שהמפתח לתיאוריה שלו הוא החוק השני של התרמודינמיקה, החוק שאיינשטיין הכריז מאוחר יותר חייב לשלוט בכל המדעים. מאוחר יותר כתב דארווין את “Descent of Man”, שבו ציין שחמלה היא דחף כה חזק בתוך האנושות, עד שבוודאי יש לה תפקיד חשוב בתיאוריה האבולוציונית האנושית.
ננוטכנולוגיה מראה שאנרגיות ביולוגיות קוונטיות מסתבכות עם האנרגיות המכניות הקוונטיות של איינשטיין כדי לפתח את התודעה. טכנולוגיית ההישרדות האנושית יכולה להיות מונחית על ידי כימיה אפלטונית פולרן חדשה, המקיימת מדע רפואי שבו אהבה אפלטונית חובקת את המתמטיקה המצרית-יוונית של חמלה אינסופית. כפי שכתב באקמינסטר פולר, הבחירה הזו היא כעת אחת של “אוטופיה או נשכחות”.
© פרופסור רוברט פופ,
יועץ לנשיא אוקיאניה ואוסטרליה של המכון לפיזיקה תיאורטית ומתמטיקה מתקדמת (IFM) איינשטיין-גלילי